הדרך שבה אנחנו עובדים אמורה לעבור שיפוץ.
לא רק עדכון או פריצה טכנולוגית. אני מדבר על אתחול מלא של הדרך בה אנו חושבים על העבודה שלנו, משלבים אותם בחיינו ומעצבים את שגרת היום-יום שלנו.
נושא זה נדון ועריכה עד כדי עייפות. כוח העבודה המשתנה היה נתון למטח של ספקולציות מצד המתאימים ביותר הוגים על הפלנטה ואני לא נתיימר להיות מומחה לעבודה מרחוק, חופשת הורות או 'נשען פנימה'.
למעשה, הסיבה למחשבות שלי כאן היא פחות תשובה ויותר תחושה. זו התחושה הזו שאני מקבל בכל פעם שאני מסתכל על חברות כמו מפתחות הנתינה, קרושה ילדים אוֹ רוז ופיצג'רלד שנותנים להשפעה להוביל את עבודתם. זו התחושה שאני מקבל כשאני רואה סטארט-אפים ממוקדים חברתיים לוקחים על עצמם ענקי תעשייה. זו התחושה שפורעי החוקים עשויים להיות רק אלה שמוצאים את העתיד קודם.
כל יום אנו מקיימים אינטראקציה עם מותגים שמשנים את הדרך בה הם מוצאים מוצרים, שוכרים כישרונות ומודדים הצלחה.
הם מתריסים להיגיון ומצליחים בכל מקרה. אני מוצא את עצמי שואל את השאלה, איך יכולות החברות שנותנות את רווחיהן למשפחות ברחבי העולם העולם וקידום מטרות שאינן מועילות בשורה התחתונה שלהן עלולים להוביל אותנו לעידן מודרני של חברה תַרְבּוּת? איך סטארטאפים יכולים להשיג את מה שקונצרנים לא הצליחו להבין?
אבל אז אני שואל את עצמי, האם אלו לא השאלות שהטרידו את האנליטיקאים בכל דור ודור? למה לא הקבוצה הזו? למה לא עכשיו? מי אמר שהדור החדש הזה של מיזמים חברתיים לא יכול להיות נועז מספיק כדי לדמיין משהו אחר לגמרי?
כל יום אנו מקיימים אינטראקציה עם עשרות מייסדים, בעלי חזון וחולמים. כל אחד מהם מחפש לשנות את חיי האנשים במובנים קטנים וגדולים. הסיפורים שלהם כמעט תמיד מתחילים בהתחלות צנועות ורובם עדיין כותבים את הפרקים המוקדמים שלהם. במבט ראשון אולי תראו חוסר ניסיון, ימים ארוכים ושאלות ללא מענה, אבל כשתסתכלו מקרוב תוכלו להיות בטוחים שתמצאו חלומות גדולים מספיק כדי להתגבר על אי הוודאות.
מה אם הם העתיד?
מה אם זן חדש זה של חברות מונעות השפעה מאיית את הפיכת הדרך הפשוטה שבה חברות מדדו הצלחה? מה אם מאלץ חברות להסתכל מעבר לרווחים הרבעוניים? להכיר במספר רב של בעלי עניין, לחשוב מחדש כיצד יש לקבל בברכה קבוצות מודרות בכוח העבודה. אולי זה חברות השפעה חברתית שזוכים לדמיין מחדש מה זה אומר להיות פרודוקטיבי ומצליח.
אז הנה, לעולם לא להוריד את הסטנדרטים שלנו.
יש משהו פיוטי בהתחלות קטנות. משהו שאתה לא יכול ליצור דרך אחרת ומשהו שבטוח שלעולם לא הימרת נגדו.
הנה, לעולם לא לאבד את הראייה ולעולם לא לתת ל-100 שנים של "נורמלי" להגדיר עתיד של אפשרות.
