אמפתיה היא תהליך לכל החיים.
מי שמכיר אותי יודע שאני פמיניסטית גלויה. אבל פעם, גירדתי בראש ושאלתי למה אנחנו צריכים פמיניזם. "האם לא עלינו רק לתמוך בשוויון - שוויון לכולם?" שאלתי. לא הייתי מודעת לגמרי לשלל הסוגיות הספציפיות לנשים, גלויות והן מופנמות, העומדות בפניי וכל הנשים בחברה (ואיך הפמיניזם מועיל גם לגברים).
במקרה אחר, עוד בתיכון, אני זוכר שהשתמשתי במשפט, "זה הומו", כדרך לומר "זה לא מגניב", בחרדה ובאימה של חברי ההומו. זה היה משפט ששמעתי הרבה וחזרתי עליו. בזמנו, לא חשבתי איך זה יכול להיות פוגע ובעייתי. חבר שלי שקרא לי גרם לי לחשוב מחדש איך בחרתי את המילים שלי.
פיתוח מודעות חברתית ואמפתיה דורשים זמן, מאמץ, כוונה ובחירה. אף אחד לא נולד עם היכולת להיות מודע ורגיש בצורה מושלמת בכל הנוגע לנושאים חברתיים רבים ומורכבים בעולמנו. להיות אמפתי זה לא תמיד אינטואיטיבי, מכיוון שלעתים קרובות אנו מרותקים לבעיות שלנו ויכול להיות שזה הטבע האנושי להיות אנוכיים.
נדרשת אנרגיה כדי להרחיב את עצמנו לאחרים, לראות דברים מנקודת המבט שלהם, ולספק תמיכה וסולידריות. אבל ברגע שאתה מתחיל לחנך את עצמך וללמוד על הנושאים השונים העומדים בפני קהילות שוליים, אתה מתחיל לצמוח כאדם שיכול לקיים אינטראקציה חיובית עם אחרים - במיוחד אלה השונים מהם עַצמְךָ.
אמפתיה היא היכולת להבין מה עובר על אדם אחר. זו היכולת באמת לשים את עצמך בנעליו של מישהו אחר, ולהרגיש את מה שהוא מרגיש. מדובר בכבוד ועמידה בסולידריות עם קבוצות שוליות, כולל לא לבנים, לא גברים וקהילות LGBTQIA. אתה שומע אותם, מאמת אותם ועוזר להילחם עבורם. אתה בן ברית.
כאישה סטרייטית סיסג'נדרית, מעולם לא נאלצתי להתמודד עם אפליה בכל הנוגע לזהות המגדרית שלי או לבחור את מי שאני אוהב. למרות שמעולם לא התמודדתי באופן אישי עם המאבקים שעומדים בפני קהילת הלהט"ב, אני יכול להבין את הכאב וה תסכול של מישהו שנשפט על ידי החברה, יקיריו ועמיתיו על כך שהוא פשוט מי שהם הם. אני יכול להזדהות.
מצד שני, כאישה צבעונית, חוויתי אפליה על הזהות שלי בדרכים אחרות. הקניטו אותי, הוסיפו לי אסימון ופטיש. היו לי זרים, במיוחד בעיר הולדתי במערב התיכון, העלו הנחות לגבי מי אני. בעל חנות אמר לי פעם שהוא מופתע שאני מדבר אנגלית שוטפת. היו לי אנשים ששאלו אותי מאיפה אני (מצפים ממני לציין איזו מדינה אקזוטית באסיה ולא אוהיו). היו לי דייטים פטישיים בגלל הגזע והמראה שלי.
הקשיים שאיתם התמודדתי - למרות שבוודאי טראומטיים לפעמים - עזרו לעצב את מי שאני. הם הפכו אותי לאדם חזק יותר, גלוי יותר ומושכל יותר. אמנם למדתי לסלוח לאחרים, במיוחד לאלה שאין להם בהכרח כוונות רעות, אבל אני תמיד מדבר. אם מישהו יעיר הערה בעייתית, אסביר לו בשלווה מדוע הוא טועה או כיצד דבריו יכולים להיות פוגעניים. אני מאתגר אותם להיות פתוחים יותר ולהרהר בהתנהגויותיהם והערותיהם.
כפי שציינתי קודם, כולנו צריכים להתחיל איפשהו בכל הנוגע למודעות חברתית ובניית אמפתיה. אני לא נותנת לאנשים להתנתק, אבל אני גם מנסה לחנך ולא להתבייש. להיות מודע חברתית לא קשור לטוהר, וזה לא צריך להיות מונע מפחד לומר את הדבר הלא נכון. אנשים מתבלבלים. יש לאפשר לבעלי ברית לשאול שאלות ולתקשר בגלוי. באותה מידה, הם צריכים להיות מוכנים לקבל ביקורת בונה ולשפר את עצמם כל הזמן.
הזהות שלי כאישה אסייתית-אמריקאית היא המרקם של מי שאני. אני מעריך כשאחרים הם אמפתיים למאבקים שלי אבל גם מאשרים אותי כאדם שלם ומורכב. בעולם שמנציח סטריאוטיפים, הכרחי שנראה אנשים כמו מי שהם באמת, מעבר לזהות ולמראה. זה דורש מחקר, חינוך עצמי, קריאת יצירותיהם של סופרים מגוונים, שיעורים ושילוב יצירות של אנשים מודרים בחיי היומיום שלך. זו עבודה מתמדת בתהליך, אבל לא הייתי רוצה את זה אחרת.
The Good Trade הרכיב עבורכם אוסף של סופרים, משוררים ופודקאסטים מגוונים כדי להרחיב את המודעות החברתית שלכם. הקפד לבדוק:
פודקאסטים שמעוררים מודעות תרבותית
בואו נדבר על בריאות האישה: פודקאסטים ליידע ולהעצים
הפוך את הספרים האלה לחלק מהחינוך שלך נגד גזענות
פודקאסטים בולטים בהנחיית נשים לנשים
פודקאסטים כדי להבין טוב יותר את החוויה השחורה
ספרים של סופרים ילידים וילידים לקריאה באביב הזה
משוררים שנתנו לנו השראה השנה
אתרים לנשים שאנחנו אובססיביות לגביהן
