"ניקח עוד סיבוב - או שניים"
בעבודה הראשונה שלי במשרד מחוץ לקולג', הייתה לנו עגלת בר בחדר המשותף של הצוות. בימי שישי, בסביבות השעה 16:00, הבוס שלי היה פותח בקבוק יין, או מוציא את הוויסקי. עמיתיי לעבודה ואני, היינו שותים תוך כדי סיום המשימות האחרונות שלנו ועונים למיילים, ואז חלקנו היינו יוצאים ל"צוות happy hour" במסעדה סמוכה.
היינו מזמינים קוקטיילים מהנים וחולקים צלחות של מתאבנים זולים, השיחה שלנו נהייתה רועשת יותר ומלאת חיים ככל שהמשקאות המשיכו לזרום. עד שחזרתי הביתה לבעלי לארוחת ערב, בדרך כלל הייתי עמוס ועייף מכדי לעשות שום דבר מלבד להזמין אוכל לקחת ולהתמוטט על הספה.
שנות העבודה המוקדמות האלה בשנות ה-20 לחיי היו ההיכרות הראשונה שלי עם המושג Happy hour, אבל גם לאופן שבו אלכוהול יכול לשנות שיחות. בניגוד למסיבות מכללות עם משקאות חריפים ובירה זולים, אני וחבריי לעבודה לא שתינו כדי להשתכר, לפחות לא ברור, אלא כדי להשתחרר וליהנות.
עבור מופנם כמוני, נמשכתי גם לאופן שבו משקה עזר לי לצאת מהראש; כוס יין או שתיים, ופתאום לשוחח עם אחרים הרגיש הרבה פחות מאיים. סוף סוף יכולתי לשים את עצמי בחוץ ולהיות הגרסה היוצאת של עצמי שהרגשתי שהיא הכרחית כדי להצליח.
האהבה שלי ל-happy hour החלה לעלות על גדותיה לחיי האישיים. מצאתי את עצמי משתוקקת לאומץ האלכוהול המוצע לעתים קרובות יותר עם חברים ואפילו בני משפחה. עד מהרה, כבר לא היה לי נוח לשוחח בלי משקה ביד, אז אם מישהו רוצה להיפגש, הייתי מציע שנלך לשעה טובה.
היינו מבקרים במבשלת בירה - בעיירת המכללות שבה גרתי הייתה כזו כמעט בכל רחוב - או רוכבים על אופניים לחדר הברז הקרוב. בסתיו אחד, ביקרתי חברה בצ'רלסטון, והיא הראתה לי את "ספר השעה המאושרת" שלה, המאורגן לפי יום, שעה ומסעדה; החלטתי להכין אחד גם לעיר שלי.
מערכת היחסים של כל אחד עם אלכוהול שונה. ביליתי הרבה זמן לחשוב על השתייה שלי במהלך המגיפה, מכיוון שדיווחים הראו שרבים מאיתנוהגדילה את צריכת האלכוהול שלנו במהלך השנתיים האחרונות. האם אני שותה כדי להרגיש טוב? להירגע? לשכוח? לעזור להוציא אותי מהקליפה שלי כדי שאוכל להתחבר טוב יותר לאחרים? אולי זה כל האמור לעיל, אבל האחרון הזה בהחלט בולט לי - אפילו המדע מצביע עליו שתייה עוזרת לחלק מאיתנו להיות יותר חברתיים.
אבל בזמן שאני מוצא את שִׂיחַ סביב צריכת אלכוהול ואיך אנחנו מתנדנדים על מטוטלת של התנזרות ופינוק יתר מרתק, אני לא בהכרח חושב שבזה מדובר. אני לא כאן כדי לטעון אם לאמריקאים יש בעיית שתייה או לא, או כמה אלכוהול אנחנו צריכים או לא צריכים לצרוך.
הטיעון שלי הוא בכלל לא על שתייה, אלא על מערכות היחסים שלנו ועל האופן שבו אנחנו בוחרים לקיים אינטראקציה עם אחרים. זה עוסק באופן שבו אנחנו, לעתים קרובות בתת מודע, הולכים לבר או לפאב כדי להיות חברתיים כשאנחנו רוצים לבנות קשר עמוק יותר עם מישהו. זה לא אירוני איך מתחילות שעות שמחות כשיום העבודה המסורתי מסתיים, מכוונות לעובדים עייפים שקל לשכנע אותם עם חצי ליטר מוזלים ובארות שניים על אחד.
משקה עם חברים הוא מרגיע, עד שלא. כי אמנם חוויתי את האומץ הנוזלי של Happy hour, אבל גם גיששתי את דבריי יותר מפעם אחת - או גרוע מכך - הערתי הערה שהתחרטתי עליה למחרת בבוקר.
אני גם האמנתי בטעות שאלכוהול הוא הכרחי כדי לקבל עמוק ו שיחות פגיעות, למרות שזה רחוק מלהיות נכון. אלכוהול לא רק פוגע בכושר השיפוט, אלא הוא יכול להוביל לתחושת אמיתית, פגיעות או חיבור מזויפת. פעמים רבות, עם מערכות יחסים שבניתי לראשונה על המצוה של להביא משקאות ביחד, פִּכֵּחַ אינטראקציות מרגישות יותר מביכות ומאולצות.
לאחרונה חשבתי איך אני רוצה יותר ממערכות היחסים שלי. האם אני נהנה לשתות מדי פעם משקה עם אחרים? כמובן. הרגעים האלה יכולים להיות מהנים ובלתי נשכחים, וניהלתי הרבה דיונים מעניינים בשולחנות שבהם יין נשפך בקלות. אבל אני לא רוצה שזה יהפוך לאינטראקציה היחידה שלי עם אחרים - הוויה של מילות מפתח. אני לא רוצה לפספס מי אנשים באמת כשהם פיכחים כי כל מערכת היחסים שלנו סובבת סביב חטיפת משקאות; אני לא רוצה שהם יפספסו אותי מפוכח, מופנם כמו שאני לפעמים.
האמרה הישנה הזו על רגשות אמיתיים שיוצאים כשמישהו שותה משקאות חריפים? אולי יש בזה איזו אמת. אבל יש בזה גם אמת: כשאנחנו ברורים ואמיתיים באינטראקציות שלנו עם אחרים, אנחנו יכולים ליצור מערכות יחסים משמעותיות ומתמשכות יותר. אני טוען שזה יותר ממה שכל happy hour יכול להציע.
זה מתחיל בכך שאנחנו נאמנים לעצמנו ומזמינים חברים להשתתף בפעילויות שאנחנו הכי אוהבים. איזו דרך טובה יותר להכיר מישהו מאשר לראות אותו בסביבה שבה הם מרגישים הכי כמו עצמם? בשבילי, זה בטבע, אז טיולים רגליים עם חברים או קמפינג הם חובה. אני גם אוהב מוזיקה וריקוד; קונצרטים מציעים שיא מפוכח העולה בהרבה על לילה של משקאות.
רעיונות אחרים כוללים שיעור אמנות יחד או ללכת לשוק איכרים בסוף השבוע. לאחרונה היה לי זמן נפלא לשוחח עם חבר כששוטטנו בדוכנים של יריד אומנות מקומי. לזהות את פעילויות מפוכחות שאתה אוהב, ולאחר מכן שתף אותם עם אחרים, ולהיפך.
לא מדובר בוויתור על Happy hour או על שתיית אלכוהול; במקום זאת, מדובר בהעשרת חיינו ומערכות היחסים שלנו עם חוויות נוספות שלא תמיד כוללות משקאות חריפים. לפעמים הם יכולים, אבל האם הם תמיד חייבים? האם הבר צריך להיות ההזמנה הראשונה והיחידה שלנו? אולי נוכל למצוא דרכים להתחבר לאדם אחר ללא צורך ב"אומץ נוזלי".
