Lollapalooza Sampler (1994)
למרות שהוא משמיט כמה מעשים מרכזיים -מרסק דלעות, ביסטי בויז, ג'ורג' קלינטון- המגש בגודל ביס הזה עושה די טוב. הוא מציע שני רצועות משבעה מבצעים של Lollapalooza משנת 1994, המשלבים בין הידוע לבאר שבדרך. גרין דיי "ברוכים הבאים לגן עדן" ו"Basketcase" בלתי נמנעים היו פשוטים, אבל זה נחמד לראות הרבה ייצוג נשי a la L7, Stereolab, Boredoms and the Breeders. תזרקי קצת מוזרות מיסטית מהשפתיים הלהבות ו קצת קסם גותי מניק קייב, ויש לך טיול קיץ אפי אחד.
DGC Rarities, Vol. 1 (1994)
שומרי אלט-קאנטרי ו"גראנג' זוגות" של ימינו יאהבו את ההרכב הזה מ-1994. כמה מהשמות הגדולים ביותר של הרוק (נירוונה, חור, ויזר) תורמים שירים פחות מוכרים - וכמה להקות פחות מוכרות מקבלים את היום שלהם בשמש. רצועת ההדגמה של נירוונה, "Pay to Play", הופיעה בסופו של דבר לא משנה בתור "תתרחק". ו-"Einstein on the Beach (for an Eggman)" של Counting Crows הפך ללהיט מינורי למרות שנשאר מחוץ לאלבום המהולל שלהם אוגוסט וכל מה שאחרי. גולת הכותרת האמיתית היא הרעוע בק שיר, "Bogusflow", הומאז' מטופש אליו
דור ה-X (1993)
מליסה בוביט
אתה לא יכול להיות יותר שונה מאלבום שמתחיל בבטן העליזה ונגמר במורבידי כְּלִי. אבל זה היה היופי של רוק אלטרנטיבי - הוא הקיף כל כך הרבה סגנונות ווריאציות. בין שני משענות הספרים הלא קשורות הללו היו קלאסיקות מאת ג'וליאנה האטפילד, הלימונים, באפלו טום ו- Violent Femmes. בובות גו גו מצטרפות לכיף, ונשמעות כמעט זרות בהשוואה ליצירות העכשוויות המאוחרות והמלודרמטיות יותר שלהן. Inspiral Carpets מייצגים את הסצינה של מדצ'סטר, עם "Two Worlds Collide" המרגש.
אין אלטרנטיבה (1994)
יחד כדי להביא למודעות לגורם האיידס, אין אלטרנטיבה הראה שלדור ה-X יש לב. החוט של שיא 19 הרצועות הוא "שיר זיכרון" הנוגע ללב של פטי סמית', מחווה לחברה היקר רוברט מייפלתורפ. "Glynis" המבכיין של Smashing Pumpkins כיבד את הבסיסט שעזב את הבגדים האחוריים של שיקגו Red Red Meat. ועמוד תווך נוסף של Windy City, Urge Overkill, הציע את "Take a Walk" המשקף. האלבום אכן שידר קצת ריחוף, עם ביסטי בויז להפיל את ה-"New Style" הפאנקי ואת Pavement עושה המנון של איגודי עובדים משוטט בשם "הכוח הבלתי נראה של גדר הכלים". אין אלטרנטיבה היה כמו בן לוויה השמיעתי לקמפיין Rock the Vote של MTV, מה שעורר השראה למבוגרים צעירים להיות פעילים פוליטית.
Alterno-Daze: Natural Selection - שנות ה-90 (1995)
כבד על הבריטפופ, אלטרנו-דייז שילבו קטעי פופ מוצלבים ("Dreams" של הקרנבריז) עם שימרי מוד נצחיים ("Valerie Loves Me" של Material Issue). זה קצת יותר בוטה ומעורפל מרבים מהאלבומים האחרים ברשימה הזו, אבל מה שהוא חושף לא יסולא בפז. זה הדביק מאזינים סקרנים ממש בגוב האריות כשהיא פרש בייביז בארץ הצעצועים בובות הבשר, שני טעמים שאולי היו מחמצים את הפחות הרפתקניים. הפנינה כאן היא להקת הפוסט-פאנק Quicksand, כאשר "דיין לבד" משמש אב קדמון קדמון לז'אנר הסקריאמו.
לו הייתי נגר
השם בא משיר של טים הארדין, אבל השירים מגיעים מהבלתי ניתן לחיקוי קארן וריצ'רד קרפנטר. המוזיקה המתוקה והידידותית למעליות שלהם פנתה אל הטיפוסים הרגישים באלט-רוק, וכך נולד האוסף האפקטיבי המוזר הזה. השער המאני של סוניק יות' ל"סופרסטאר" התפרסם בזכות סצנה מוזרה בסרט ג'ונו, אבל יש כאן הרבה מסלולים חזקים. של שונן סכין kawaii לקחת את "Top of the World" והגרסה קורעת הלב של שריל קרואו ל"סוליטייר" שווה האזנה חוזרת. ו"Bless the Beasts and Children" של 4 Non Blondes טוען שהלהקה של לינדה פרי הייתה צריכה ליהנות יותר מ-15 דקות של תהילה.
מה שלא יהיה: קופסת הפופ והתרבות של שנות ה-90
עם ספוטיפיי וז'אנרים של מאש-אפ ששולטים בימים אלה, קשה לזכור תקופה שבה המוזיקה הייתה ברורה יותר. לפני המילניום, רוקרים נטו להאזין לרוק; מעריצי קאנטרי שמרו על מנגינות קאנטרי; אימפרסרי היפ הופ דבקו בהיפ הופ. אז לאחד את כל הז'אנרים לגוש אחד גדול של עומס שמיעתי היה עניין גדול. בלוז נוסע נחבט ליד אנ ווג. עלייה ו ווין שיתף תקליטור. האוסף הזה היה רב-תרבותי ומעורר מחשבה, זרקה בנאגטס שנשכחו מזמן ("Dizz Knee Land" מאת דאדא) עם מספר אחד מסיבי ("איך זה" של Everlast).
Kill Rock Stars (1991)
KRS היה קרקס לא מאולף של פאנק נורת'ווסטרן, מביקיני קיל ועד וויצ'יפו. ברטמוביל הפיצו את ה"גירל חיידקים" שלהם, בזמן שהמלווינים התאוששו "מאז התאונה שלי". הערה: האמנית הרשומה כ"קורטני לאב" היא לא האישה הקדמית של הול אלא צמד שהורכב מלויס מאפיו ופט מאלי. המוזיקה שלהם הייתה צנועה ושמורה יותר מזו של אלמנתו של קורט קוביין.
אוסף של מוזיקה מעוותת
אם כבר ריר על ההרכב של פסטיבל תחיית הפאנק It's Not Dead, אתה תאהב את סל המתנה הזה הסיור המעוות. אלו השמות שהעלו את מסע הקיץ השנתי של קווין לימן על המפה: Bad Religion, NOFX, Pennywise, Swingin’ Utters ו- Lagwagon, רק כדי להזכיר כמה. השירים יעלו זיכרונות של סקקינג על השחור, קבלת הפירסינג האקזוטי הראשון שלך ולבסוף גדל את השיער שלך ארוך מספיק בשביל מוהוק הגון. כמה אנחנו מתגעגעים ל-Dance Hall Crashers המקסימים.
