גם אם מעולם לא ראיתם סרט מהודו, המילה בוליווד מעלה מיד תמונות של הפקות צבעוניות עזות כולל שירים וריקודים עם כוריאוגרפיה משוכללת, לעתים קרובות עם 100 רקדנים לערך, וסיפור של נער פוגש נערה עם שמחה סִיוּם. אבל מהי ההיסטוריה של הקולנוע הלאומי של הודו? איך היא צמחה והפכה לאחת מהתעשיות הרווחיות ביותר מבחינה כלכלית בהודו ולמובילה בעולם הן במספר הסרטים המופקים מדי שנה והן בנוכחות הקהל?
מקורות
המילה בוליווד היא מחזה על הוליווד, כשה-B מגיע מבומביי (הידועה כיום בשם מומבאי), שהיא מרכז עולם הקולנוע ההודי. המילה נטבעה בשנות ה-70 על ידי כותב מדור רכילות במגזין, אם כי קיימת מחלוקת לגבי מי העיתונאי היה הראשון להשתמש בה. עם זאת, הקולנוע ההודי מתוארך לשנת 1913 ולסרט האילם ראג'ה הרישצ'נדרה, הסרט העלילתי ההודי הראשון אי פעם. המפיק שלו, Dadasaheb Phalke, היה איל הקולנוע ההודי הראשון, והוא פיקח על הפקת 23 סרטים בין 1913 ל-1918. אולם בניגוד להוליווד, הצמיחה הראשונית בתעשייה הייתה איטית.
1920–1945
בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 עלו כמה חברות הפקה חדשות ורוב הסרטים שנעשו בתקופה זו היו מיתולוגיים או היסטוריים באופיים. יבוא מהוליווד, בעיקר סרטי פעולה, התקבל היטב על ידי הקהל ההודי, והמפיקים החלו במהירות ללכת בעקבותיהם. עם זאת, גרסאות מצולמות של פרקים מהקלאסיקה ההודית ומהספרות המיתולוגית, כגון
בשנת 1931 יצא לאור עלאם ערה, הטוקי הראשון, והסרט שסלל את הדרך לעתיד הקולנוע ההודי. מספר חברות ההפקה החלה להרקיע שחקים, וכך גם מספר הסרטים המופקים מדי שנה - מ-108 ב-1927, ל-328 ב-1931. עד מהרה החלו להופיע סרטי צבע, וכך גם מאמצים מוקדמים באנימציה. נבנו ארמונות קולנוע ענקיים והיה שינוי ניכר באיפור הקהל, כלומר בשינוי משמעותי גידול במשתתפים ממעמד הפועלים, שבעידן השקט היוו רק אחוז קטן מהכרטיסים נמכר. בשנות מלחמת העולם השנייה חלה ירידה במספר הסרטים שהופקו כתוצאה מייבוא מוגבל של מלאי סרטים ומהגבלות ממשלתיות על זמן ההצגה המרבי המותר. ובכל זאת, הקהל נשאר נאמן, ובכל שנה נרשמה עלייה מרשימה במכירות הכרטיסים.
הולדת הגל החדש
זה היה בסביבות 1947 שהתעשייה עברה שינויים משמעותיים. אפשר לטעון שבזמן הזה נולד הסרט ההודי המודרני. הסיפורים ההיסטוריים והמיתולוגיים של העבר הוחלפו כעת בסרטים סוציאליים-רפורמיים, אשר הפנה לעתים קרובות עין ביקורתית על פרקטיקות חברתיות עתיקות יומין כמו מערכת הנדוניה, פוליגמיה ו זְנוּת. בשנות החמישים נראו יוצרי סרטים כמו בימל רוי ו סאטיאג'יט ריי התמקדות בחיי המעמדות הנמוכים, שעד אז התעלמו מהם בעיקר כנבדקים.
בהשראת שינויים חברתיים ופוליטיים, כמו גם תנועות קולנועיות בארה"ב ובאירופה, בשנות ה-60 נולד הגל החדש של הודו, שהוקם על ידי במאים כמו ריי, מרנל סן וריטוויק גאטק. מונע על ידי רצון להציע תחושה גדולה יותר של ריאליזם והבנה של האדם הפשוט, הסרטים בתקופה זו היה שונה מאוד מהפקות מסחריות גדולות יותר, שהיו ברובן אסקפיזם צבעוני. זה היה האחרון שבסופו של דבר יהפוך לתבנית עבור מסאלה סרט, תערובת של ז'אנרים הכוללים אקשן, קומדיה ומלודרמה המנוקדת בשישה מספרי שירים וריקודים. זהו הדגם שעדיין משמש לרוב סרטי בוליווד העכשוויים.
ה מסאלה סרט - בוליווד כפי שאנו מכירים אותו היום
Manmohan Desai היה אחד מבמאי בוליווד המצליחים יותר של שנות ה-70 ונחשב בעיני רבים לאביו של מסאלה סרט צילום. הוא הגן על גישתו ואמר: "אני רוצה שאנשים ישכחו את האומללות שלהם. אני רוצה לקחת אותם לעולם חלומות שבו אין עוני, שבו אין קבצנים, שבו הגורל טוב ואלוהים עסוק משגיח על הצאן שלו." אוסף האקשן, הרומנטיקה, הקומדיה והנאמברים המוזיקליים הוא דגם שעדיין שולט בבוליווד תַעֲשִׂיָה. למרות שכיום מוקדשת תשומת לב רבה יותר לעלילה, לפיתוח דמויות ולמתח דרמטי, ברוב המקרים כוח הכוכבים הוא זה שגורם להצלחת הסרט.
עם ההצלחה הבינלאומית של סרטים כמו Slumdog מיליונר והזרקת הון זר לתוך תעשיית הקולנוע ההודית, בוליווד אולי נכנסת לפרק חדש בהיסטוריה שלה, כזה שבו עיני העולם מעניקות תשומת לב רבה יותר. אבל נותרה השאלה: האם סרט בוליווד יזכה אי פעם להצלחה מוצלבת בקרב הקהל המיינסטרים האמריקאי?
