אלפי אלבומי בלוז יצאו בשנים שבין 2000 ל-2009, והעשור לא רק הביא לנו יצירות מופת מרגשות, בסוף הקריירה מהבלוז ותיקים כמו B.B. קינג ובאדי גאי אבל גם הכירו לנו כישרונות צעירים ורעננים כמו ניק מוס ואבטיח סלים שימשיכו לבדר אותנו שנים. למרות שזו מטלה מפלצתית לזקק מאות מהדורות בלוז ראויות לרשימת "המיטב" בלבד לעשור של שנות ה-2000, אלה הם אלבומי הבלוז שיעמדו במבחן הזמן כדי להיראות כתוספות חיוניות לאוסף של כל חובב בלוז בשנים תבואו.
B.B. King - 'חסד אחד' (גפן רקורדס, 2008)
אין ספק בזה, זה מסוג הדברים ש ב.ב. המלך בנה אגדה על, ו חסד אחד עוד מחזקת את מורשתו של הגיטריסט כאחד המבצעים הגדולים ביותר שהבלוז הפיק אי פעם. קאברים לבחירה, נגינת גיטרה מהממת, הפקה של throwback... מה לא לאהוב? חסד אחד הוא הצהרה ניכרת בסוף הקריירה של אחד מלוחמי הבלוז האמיתיים האחרונים של הדלתא.
באדי גאי - 'תה מתוק' (Silvertone Records, 2001)
עשר שנים לאחר שסיפק את פריצת הדרך בקריירה זוכת פרס הגראמי נכון לעזאזל, יש לי את הבלוז, גיטריסט באדי גיא היה בתלם, המוזיקה שלו סובלת מקיפאון ולעיתים קרובות הופחתה לנוסחה בלבד באולפן. התשובה הייתה לתקוע את "מלך הבלוז של שיקגו" המודרני באולפן הקלטות פרימיטיבי של מיסיסיפי באמצע הדלתא ל"חזרה לשלו. שורשים." התוצאות היו מדהימות, אוסף של שירי כיסוי לא ברורים אך לוהטים שנלקחו מספרי השירים של מדינת צפון מיסיסיפי היל של אנשים כמו גדול
צ'רלי מוסלבייט - 'Delta Hardware' (שיאי עולם אמיתי, 2006)
לאחר מות הוריו, נבל בלוז צ'רלי מוסלבייט הרגיש צורך לחזור לשורשים המוזיקליים שלו, מה שהביא לסט המצוין הזה מ-2006 שחוקר צורה האוסרוקית של הבלוז עם הופעות קדחתניות. כשלקחו לאולפן את להקת סיבוב ההופעות שלו שנבדקה בדרך, Musselwhite והצוות הוציאו אוסף של בלוז בטעם מיסיסיפי דלתא עם תחושת בלוז שיקגו רועשת בהחלט.
מונע על ידי עבודת הנבל המתנפנפת של Musselwhite והשירה העייפה והנשמה והפרגן הלוהט של כריס "קיד" אנדרסן, יש הרבה גריז ושימון במנגינות האלה. קאבר ל"Just A Feeling" של ליטל וולטר מחזיר את השיר אל יערות הדלתא העמוקים ביותר ומטביע את הפראייר בפאתוס שרוברט ג'ונסון יעריך.
Nick Moss & The Flip Tops - 'Play It 'Til Tomorrow' (Blue Bella, 2007)
עם רק קומץ אלבומי אולפן, ודיסק חי בודד תחת החגורות הקולקטיביות שלהם, Nick Moss & the Flip Tops הימרו על הבית עם הוצאת האלבום העצמאי השאפתני, הרופף-רעיוני והמסוכן הזה ב- 2007. סט בן שני תקליטורים, תקליטור אחד הכיל 14 מנגינות מהסוג של בלוז שיקגו חשמלי חורב במה, שמוס והפליפ-טופס נודעו בזכותם. ברחבי העיר הרוחות, בעוד שהתקליטור השני הציע מספר דומה של מספרי בלוז אקוסטיים שהדגישו את האינסטרומנטלי העצום של הלהקה כשרונות.
האלבום גרם ל-Mos and the Flip Tops להבחין בקהל הבלוז המיינסטרים, הוביל אותם לקדמת עולם הבלוז וזיכה את כולם בכמה מועמדויות לפרס הבלוז.
אוטיס טיילור - 'Respect The Dead' (Northern Blues, 2002)
כפי שמוצג על ידי כבד את המתים, לאוטיס טיילור יש נטייה לדחוף את המחסומים של הבלוז המסורתי, וליצור צליל מודרני חדש משלב את שורשי הרוק והפולק שלו עם בלוז בהשראת דלתא וכתיבת שירים אוריינית ומלאת דמיון סִגְנוֹן. טיילור רץ ללא פחד על פני משטח לירי שאפילו מלאכים חוששים לדרוך עליו, מספרים בשיר חייהם וחוויותיהם של אפרו-אמריקאים במציאות אכזרית ולעתים קרובות מטרידה דֶרֶך.
R.L. Burnside - 'Wish I Was In Heaven' (Fat Possum Records, 2000)
ההמשך של R.L. Burnside לאלבום הפריצה שלו מ-1998 הכנס, הלוואי והייתי בגן עדן הוא חזרה לצליל הבלוז הקדום, מבוסס השורשים של מיסיסיפי היל קאנטרי. מבחינה מילית, זה אולי האלבום העגום ביותר של ברנסייד, עם שירים רבים רדופים על ידי מוות ובגידה, הנושאים איתם אווירה אפלה כמו אדמת הדלתא.
קומץ מפיקים, בראשות אנדי קולקין, כמו גם תרומות של הגיטריסט סמוקי הורמל ו המגרדים DJ Swamp, Iki Levy ו-DJ Pete B מביאים תחושה מודרנית לצורת אמנות שקרובה ל-100 שנה ישן. עם זאת, ברנסייד זורח מבעד לכל מעשי ההיי-טק, עם מקוריות וכישרון שממקמים אותו לצד השמות הגדולים ביותר במיסיסיפי בלוז.
שמקיה קופלנד - 'Never Goin' Back' (Telarc Records, 2009)
של שמקיה קופלנד לעולם לא חוזרים מנצל עד תום את כישרונותיו של הזמר, ביצועי האלבום נעים מבלוז בסגנון שיקגו, R&B וסול ועד לחומרים הגובלים במוזיקת רוק. לאורך כל זה, קופלנד מספקת את הסחורה האמיתית, השירה הרחבה שלה מסוגלת באותה מידה גם ללחוש סקסית וגם לנהמה מאיימת, לפעמים בטווח של אותו שיר. לעולם לא חוזרים הוא חלון ראווה משובח לקופלנד ועבודה מוצקה של אלגנטיות מלאת נשמה ומצוינות בלוז.
טומי קסטרו - 'משכך כאבים' (Blind Pig Records, 2007)
מדי פעם אפילו חובב המוזיקה הכי מיושן ימצא אלבום שבו כל החלקים פשוט נופלים במקומם. זה המקרה עם משכך כאבים, טומי קסטרו והלהקה שלו יורה על כל הצילינדרים כשהם מתגלגלים באוסף הנמרץ הזה של בלוז, רוק, R&B ונשמה. המפיק ג'ון פורטר (Buddy Guy, B.B. King, Santana) יצר תמהיל בהיר ויפה לשירים האלה, המאפשר לכריזמה של קסטרו ולכישרונות של הלהקה כולה לזרוח דרך הרמקולים שלך. משכך כאבים זכה בפרס מוזיקת בלוז לשנת 2008 כ"אלבום הבלוז העכשווי של השנה", ומסיבות טובות...האלבום הזה מטלטל!
Watermelon Slim & the Workers – 'איש הגלגל' (Northern Blues, 2007)
הבלוז של אבטיח סלים... ובכן, זה מדע טילים, חומר ברמת גאונות, חתך מעל הפילה הממוצע שלך בדרגה A הן בסאונד והן בטעם. איש הגלגלים הוא תוצאה של החזון המוזיקלי יוצא הדופן של סלים, הסכם צומת הדרכים האולטימטיבי בין דלתא בלוז וג'אמים של גבעות שנשמעים כמו ג'ימי רודג'רס ("השבר השרים") ג'ימי רוג'רס (בלוז של שיקגו נהדר) ויוצא מהצד השני בתור הבלוז המרושע של האיש העובד שאי פעם תשמעו. איש הגלגלים זכה בפרס מוסיקת בלוז עבור אבטיח סלים, בעוד להקתו המצוינת ה-Workers תפסה אחד גם לעצמם.
ווילי קינג והמשחררים – 'Freedom Creek' (תרנגול בלוז, 2000)
של ווילי קינג נחל חופש הוקלט בשידור חי באנלוגי שני מסלולים בבית דרכים במיסיסיפי, מה שמספק להט גוספל אותנטי לחומר. כשקינג קובע "אני הכומר הלילה", אתה יודע שהוא דובר אמת, בכל שיר דרשה וכל ביצוע שנגע על ידי האלוהי. להקת הליווי הוותיקה של קינג צמודה כמו תוף, ומספקת זרם תת-זרם חופשי לשירה הגסה ולריפי הגיטרה היציבים של קינג. לא פחות חזק מיצירותיהם של רוברט ג'ונסון, צ'רלי פאטון או מים בוציים, של המלך נחל חופש הוא אוסף משמעותי של בלוז עכשווי ספוג מסורת גם תוך כדי מבט לעבר העתיד.
