כשהסטנד-אפ הפך לצורת אמנות פופולרית ולגיטימית בשנות ה-70, שנות ה-80 הפכו לעשור שבו הוא התפוצץ. קומץ מועדוני הקומדיה שנפתחו בשנות ה-70 פרחו בשני החופים. בשנות ה-80, מועדונים הפכו לאומיים; בין 1978 ל-1988, יותר מ-300 מועדוני קומדיה צצו ברחבי הסטנד-אפ של ארה"ב.
נפוצה של סטנדאפ קומדית במהלך העשור גרמה לכך שמספר רב של קומיקאים הפכו פופולריים בשנות ה-80. בעוד שקומיקאים מבוססים כמו ג'ורג' קרלין ורובין וויליאמס חוו הצלחה מתמשכת, קומיקסים חדשים יותר כמו וופי גולדברג, סם קיניסון, אדי מרפי, אנדרו "דייס" קליי, פול רייזר, רוזאן בר, סנדרה ברנהרד, דניס לירי, סטיבן רייט, רוזי אודונל, בוב "בובקט" גולדווייט, פאולה פאונדסטון ואחרים מצאו קהל גדול.
סטנד אפ בסלון
שנות ה-80 הפכו גם לעשור שבו הסטנד-אפ התפוצץ בטלוויזיה. סיטקום בהשתתפות קומיקאים, כגון המופע של קוסבי ו רוזאן, הפכו ללהיטים מאסיביים. ולמרות שתמיד ניתנה לקומיקס ההזדמנות להופיע בתוכניות אירוח בשעות הלילה המאוחרות (כמו של ג'וני קרסון תוכנית הערב) ותוכניות מגוונות, תוכניות חדשות הופיעו בטלוויזיה בשנות ה-80 שהוקדשו אך ורק לסטנדאפ. רשת הכבלים A&E יצאה לראשונה
אתנחתא קומית
שנות ה-80 גם הולידו את Comic Relief, ארגון צדקה שהוקם במקור בבריטניה. הגרסה האמריקאית של Comic Relief נוסדה בשנת 1986 על ידי בוב זמודה, חבר קרוב ושותף לשעבר לקונספירטור של אנדי קאופמן. האירוע, שנערך כדי לגייס כסף לחסרי בית באמריקה, שודר מדי שנה ב-HBO. הוא התארח על ידי הקומיקאים בילי קריסטל, רובין וויליאמס ו-וופי גולדברג והציג סגל עצום של שחקנים וקומיקס שעושים שגרה קצרה. הצלחת Comic Relief הוכיחה עוד יותר את העוצמה והפופולריות שרכשה סטנד-אפ קומדיית בשנות ה-80.
ההתחלה של הסוף
ההצלחה הבלתי נתפסת של הסטנדאפ בשנות ה-80 פירושה רק דבר אחד: במוקדם או במאוחר, הבועה הייתה צריכה להתפוצץ. למרות שהקומדיה יצאה על העליונה בסוף העשור, זה היה רק עניין של זמן עד שחשיפת יתר תוביל לקריסה - וזה בדיוק מה שקרה בתחילת שנות ה-90.
