בעוד שאיכות השחקן העומד לרשות המאמן היא הגורם הבסיסי לביצועי קבוצה, להרכבי כדורגל יכולה להיות גם השפעה מכרעת על מהלך המשחק. כמה מאמנים מקצועיים נשבעים בהרכבים מסוימים, כאשר פאביו קאפלו ידוע כאיש 4-4-2, ז'וזה מוריניו חסיד של 4-3-3 ורפאל בניטס מאמין ב-4-2-3-1.
הנה מבט על חמש תצורות פופולריות בכדורגל המודרני.
זהו מערך בדוק ואמין שהביא הצלחה למאמנים רבים. ובכל זאת, המערך הפופולרי ביותר בכדורגל העולמי, ה-4-4-2 מבטיח איזון טוב לאורך כל הדרך צד, בדרך כלל עם קשר הגנתי אחד מועסק, ואחד מהחזיתנים שמשחק מאחורי אַחֵר.
המערך הזה אולי נראה כמו מבנה התקפי על הנייר, אבל זה לא תמיד המקרה שכן מאמן כמו מוריניו יכול להורות לשני הרחבה שחקנים בשלישייה הקדמית לרדת אחורה ולעצור את גיחות ההתקפה של אנשי הרחבה של האופוזיציה, כלומר זה יכול להיראות יותר כמו 4-5-1 בשעה פִּי. אבל זה יכול גם להועיל למשחק התקפה זורם, עם ברצלונה ו מַחסָן נֶשֶׁק שניהם מיישמים את הגיבוש.
לא פופולרי כמו פעם, זה מחזה הרבה יותר נדיר לראות מאמנים ברמה הגבוהה ביותר משחקים עם שלושה מגינים מרכזיים. אבל זה מבטיח חוזק טוב במספרים בעת הגנה, ומקשה על קבוצות היריבות להתקפת נגד. המערך קשה על מגיני הכנף שצפויים לבצע ריצות פורצות ריאות קדימה, תוך ביצוע תפקידם ההגנתי. האחריות היא גם על שניים מהקשרים המרכזיים להתקדם באופן קבוע.
ליגת האלופות מאמנים מעסיקים באופן קבוע את ה-4-5-1, במיוחד מחוץ לבית כשהם מחפשים לשמור על העניינים צמודים מאחור ולשחק בהתקפת הנגד. כשמאמנים רוצים לארוז את מרכז השדה ולהקשות על האופוזיציה לחדור לקבוצה שלהם, הם יעשו זאת לעתים קרובות בוחרים ב-4-5-1, שהיא מערכת מעייפת עבור החלוץ הבודד שחייב להחזיק את הכדור ולעשות פועל.
ה-4-2-3-1 יכול להיות קשה להתגונן מפניו אם לשלושת השחקנים מאחורי החלוץ יש את האומנות והמיומנות למשוך מגיני יריבים החוצה ולספק כדורים לחבריהם לקבוצה. שני הקשרים שיושבים מול הרביעייה האחורית פירושם גם יציבות מוגברת, כששניהם צריכים להיות חזקים בהגנה, ולפחות אחד מספיק טוב כדי לאסוף את הכדור מהמגנים ולשחק מסירות באיכות טובה לקבוצה התקפית יותר שחקנים.
