קעקוע במתח גבוה בחוץ
זה מה ש-High Voltage Tattoo ב-N. שדרת לה בריאה נראית כמו. זה היה כל כך מאופק שלמעשה חלפנו על פניו ונאלצנו להסתובב ולחזור. יש מקדונלד'ס בערך בלוק במורד הרחוב עם הרבה חניה, במיוחד ביום שני בערב, אז חנינו ואז הלכנו לחנות.
בתוך החנות
שמחתי לראות שהחנות לא צפופה, אז הם לא צריכים להיות עסוקים מכדי לדבר. הצצנו מסביב לחנות, פסענו הלוך ושוב כמה פעמים, בקושי קלטנו מבט מאף אחד שם. אז, אז המשכתי לעמוד ליד הדלפק והאיש שישב שם - מר אישיות - נעץ בי מבט זועם ואז חזר לניירת שלו או מה שהוא עשה. אף אדם אחד לא אמר שלום או שאל אם הם יכולים לעזור. המממ...
האם אוכל לדבר עם מנהל?
אז, אחרי שצעדתי קדימה ואחורה עוד כמה פעמים, מעמידה פנים שהתעניינות במכונות הפינבול ובמושב הארון בשעה בחזית החנות, לבסוף משכתי את תשומת ליבה של בחורה צעירה ושאלתי אם אוכל בבקשה לדבר עם א מנהל. כמובן, היא הייתה צריכה לדעת קודם כל למה, אז הסברתי שאני ב- About.com/New York Times והייתי רוצה לצלם כמה תמונות בחנות ולראיין מישהו אם יש לו זמן. אז, היא הלכה לקחת את המנהל, ונחש מי זה היה? מר אישיות עצמו! (מסתבר שקוראים לו דניס.)
החבל
הסברתי למר אישיות בנימוס מי אני ולמה אני רוצה לצלם כמה תמונות מסביב לחנות והוא הודיע לי שאני יכולתי לצלם את כל התמונות שרציתי מחזית החנות, אבל לא הייתי צריך לחצות את חבל הקטיפה התלוי בכל צד של החזית שׁוּלְחָן כְּתִיבָה. אני כמעט חושב ששמעתי נימה מתנצלת בקולו כשהוא הסביר ש"הם" ממש מטורפים על אנשים שמסתובבים בחנות. אני לא בטוח מי "הם" אמורים להיות, אבל כנראה של"הם" אין הרבה ניסיון בשירות לקוחות ובגרום ללקוחות פוטנציאליים להרגיש רצויים. אם אני יכול לעשות את עצמי בבית ולקבל את הסיור המלא בכל חנות אחרת בארץ, זה לא צריך להיות שונה ב-L.A. Ink ולא אכפת לי מי "הם" חושבים שהם.
מעבר לווילון
לאחר שצילם כמה יריות מהירות מחזית החנות והתכונן לעזוב, ניגש אלי בחור צעיר ואמר שבכל זאת אוכל לעבור את החבל. היא אמרה לי ש"היא אמרה" אני יכול כל עוד אני לא מעבר לווילון הקטיפה מאחור - הייתי חייב לשאול למי הוא התכוון ב"היא" והוא אמר שקאט פון ד' בעצמה נתנה לי רשות לצלם תמונות ברחבי החנות. היא הייתה בחדר אחורי מעבר לווילון הזה, אבל הייתה בעיצומה של פגישה פרטית. אז תודה לך, קאט, שאפשרת לי לעבור מעבר לחבל ולצלם כמה תמונות. לצערי, לא היה הרבה מה לראות שלא הגעתי מחזית החדר - לא היה הצעה לסיור או אפילו לצפות באזור העיקור, ואף אחד לא הציע את הזמן שלו רֵאָיוֹן. אני בעצם שוטטתי ללא מטרה וצילמתי כמה יריות, מוכן לברוח ולצאת מהסביבה הלא מסבירת פנים הזו.
מעבר לווילון
הבחור הזה - אני מאמין שזה נייט - ממש חייך אליי בזמן שהתכופפתי פנימה כדי להסתכל מקרוב בזמן שהוא עבד. מכיוון שכמובן היה עסוק, לא קטעתי, אבל כן הערכתי את ההכרה. מוג'ו, לעומת זאת, שעשה קעקוע בצד השני של החדר, דיבר איתי רק כדי לבקש ממני לא לעמוד כל כך קרוב (הייתי במרחק של בערך 6 סנטימטרים) לשולחן שהלקוח שכב עליו בזמן שהוא עבד. בטח אין בעיה! אני רק מקבל יותר ויותר מטושטש חם ככל שאני נשאר כאן.
ידע ומדס
פגשנו את האנשים המקסימים האלה שביקרו מדנמרק. זה ידע (מימין) ואחיינה מדס (משמאל). הם אפילו לא ידעו על תוכנית הטלוויזיה LA Ink אבל שאלו מדריך טיולים איפה לעשות קעקוע בלוס אנג'לס והוא הפנה אותם למתח גבוה. הם נראו מרוצים מהניסיון שלהם ואני מניח שזה כל מה שחשוב.
דנמרק חמה יותר מלוס אנג'לס
פגשנו גם את האחיינית של ידע (לצערי השם שלה בורח ממני) אחרי שהיא סיימה לעשות את הקעקוע שלה ממוג'ו. זה היה הקעקוע הראשון שלה והיא הייתה מאוד עצבנית, אבל אחיה ודודתה אמרו שהיא הצליחה מצוין. שלושתם היו כל כך נחמדים לדבר איתם ושינוי מרענן מצוות הסטודיו.
קעקוע מוגמר מ-LA Ink
זה היה הקעקוע שיידה ואחייניתה עשו שניהם. זה עשוי היטב, אבל אני נרעד לחשוב שהמינימום בחנות הוא 200 דולר אז אתה יודע שהקעקוע הקטן הזה עלה לפחות כל כך הרבה.
מיותר לציין שזה היה ביקור מאכזב. תוכנית טלוויזיה או לא, סלבריטי או לא, כשאתה מנהל עסק צריך לטפל בזה במקצועיות ולהתייחס ללקוחות פוטנציאליים בכבוד. אם אי פעם קיבלת יחס כזה בכל סטודיו לקעקועים, תסתלק. יש חנויות אחרות עם אנשים טובים יותר. לעולם אל תתפשר ואל תניח שלכל אמני הקעקועים יש אגו של כוכבי רוק. אל תתנו לאנשים יותר קרדיט ממה שמגיע להם רק בגלל שהם בטלוויזיה או שיש להם מעמד של סלבריטי. כולנו רק אנשים. רק כמה קילומטרים מ-L.A. Ink, ביקרנו בחנות פנטסטית עם הצוות הכי חם ומסביר פנים. בשבוע הבא תוכלו לקרוא עליהם!
