סיכום סרטי מלחמה זה מדגיש את סרטי המלחמה החשובים ביותר שיצאו בתחילת המילניום החדש -- סרטים שעשו תרומה משמעותית לז'אנר סרטי המלחמה, שהתחפר ברוח הזמן הקולקטיבית, והתסריטים שהשפיעו הוליווד.
סרט המלחמה בעיראק הזה על מומחה פקודת נפץ וסילוק (EOD) בעיראק מתמקד בחייל המנסה להביס את הנשק האכזרי ביותר ששימשו את המורדים: המטען. מלא במתח כוסס ציפורניים, ביצועים נהדרים וערכי הפקה מהשורה הראשונה, זה זוכה האוסקר הטוב ביותר מכניס אותך למתח ולעולם לא מרפה.
סרט זה משנת 2008 של ארול מוריס פירט את העינויים וההתעללות המתרחשים בכלא אבו גרייב בעיראק, תוך חקר מה התרחש ומדוע זה התרחש. הסרט התיעודי הזה גם הצליח לראיין מספר אנשי מפתח מהכלא, ביניהם לינדי אנגליה, טוראי שנודע לשמצה באמצעות תמונות שלה אוחזת ברצועה מחוברת לאסיר עיראקי צוואר. (ההערות שלה המצדיקות את מעשיה די מזעזעות.) כשהסרט מסתיים, נותרו הרבה שאלות ללא מענה -- אבל דבר אחד שהצופה בטוח בו הוא שהשערורייה הזו עלתה הרבה יותר במעלה היררכיית הפיקוד ממה שהוכר על ידי הציבור ב גָדוֹל.
סרט זה משנת 2010 עוקב אחר חברת קרב על פני פריסה של 15 חודשים בעמק קורנגל, כשהם מנסים לבנות, ולאחר מכן להגן על בסיס אש רסטרפו. סרט אינטנסיבי הפך לחיים עוד יותר בהבנה שמדובר בקרב אמיתי; למרות שסגנון הלחימה המתואר ככאוטי ומבלבל אינו כזה שמוכר לרוב צופי הסרטים האמריקאים. אולי אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם בלכידת החיים האמיתיים
"אפס אפל שלושים" הוא, אולי, הסיפור הלפני אחרון על אפגניסטן. סיפורם של קציני ה-CIA שעקבו אחר בן לאדן והפשיטה של חיל הים SEAL לתוך פקיסטן שבסופו של דבר התנקשו בו, הסרט אפל, מלוכלך וסופר אינטנסיבי. למרות שאנחנו יודעים איך זה נגמר, זה עדיין סרט שאוחז בצופה ולא מרפה. (הסרט הזה נמצא ברשימה שלנו עבור סרטי הכוחות המיוחדים המובילים.)
הסרט התיעודי הזה שמראיין את שר ההגנה לשעבר דונלד ראמספלד, חזק יותר למה שהוא לא מקבל מאשר למה שהוא מקבל. מה שזה לא מקבל זה ראיון מפוכח, מהורהר ומהורהר מרמספלד. במקום זאת, נראה שרמספלד חושב שזה סוג של רגע חמוד, ושהוא מתחכם מאוד במשחק המילים שהוא משתמש כדי לתרץ כל אחריות לגביו. מלחמת עיראק. נראה שהרמספלד שהתראיין במצלמה לא מסוגל, או לא מוכן, לקבל שמשהו במלחמת עיראק לא הלך לפי התוכנית. עבור אלפי חיילים אמריקאים שמתו תחת יומרה של "נשק להשמדה המונית", זו תנוחה מקוממת.
סיפור ההישרדות המדהים של חותם חיל הים יחיד שמתמודד מול כוח אויב גדול בהרבה לאחר שצוות הארבעה הקטן שלו מתגלה במהלך משימה חשאית, "ניצול בודד"הוא אחד הסיפורים הגדולים של לחימה והישרדות שיצאו מהסכסוך באפגניסטן. זה גם אחד הגדולים סרטי המלחמה של כל הזמנים בסטנד האחרון.
"צלף אמריקאי", העיבוד של קלינט איסטווד לספר כריס קייל על הצלף המצליח ביותר של הצבא האמריקאי הוא חלקו סרט אקשן קינטי ואינטנסיבי על מלחמת עיראק וחלקו תיאור מקרה של כמה אדם אחד יכול לסבול; בסרט קייל משמש כמכשיר איסוף סופג לאימה, טראומה וכל שאר הזוועות שמלחמה יכולה לזמן.
היכולת שלו לחוות את אימת המלחמה ופשוט "למעוך אותה עמוק בפנים" נראית אינסופית...עד שלא. (אפשר לדמיין שלקיחת חיים של 150 -- לפי מספר ההרוגים שהצבא מזכה אותו רשמית -- או לקיחת חיים של 250, כפי שהוא מוצע להיות המספר האמיתי, ישפיע בצורה כזו על גבר.) הסרט אינו מושלם -- הוא אינו מספק התבוננות פנימית מלחמת עיראק בפני עצמה, אבל היא לפחות התבוננות פנימית בהשפעות ה"חיילות הקשות". בראדלי קופר עושה עבודה מדהימה מגלם את קייל.
"קורנגל" הוא ה דוקומנטרי המשך ל"Restrepo", והוא עוצמתי ומדהים ומרגש כמו המקור. בעיקרון, לבמאי הסרט סבסטיאן יונגר נשארו הרבה קטעים לאחר יצירת "רסטרפו" והחליט לעשות סרט שני. אמנם לא הרבה חדש חולק מבחינה נושאית, אבל האוצר של החומר שנותר גורם לך לתהות מדוע הוא לא כלל חלק מהקטעים עטורי הפרסים האלה בסרט הראשון. מלא בסצנות אינטנסיביות של לחימה, חיילי רגלים פילוסופיים והתלבטויות לגבי לחימה במלחמה בלתי אפשרית, זהו אחד מסרטי המלחמה הטובים ביותר שנעשו.
הסרט הזה הוא אחד מהם סרטי המלחמה הטובים ביותר במשימת ההתאבדות צולם אי פעם. הוא מספר את הסיפור האמיתי של יחידת חיילים בריטים בבסיס מרוחק בעיר אפגניסטן שנלכדו בסופו של דבר בשדה מוקשים. בהתחלה רק חייל אחד נפגע. אבל אז, בניסיון לסייע לחייל הזה, חייל אחר נפגע. אחר כך שלישי, ואז רביעי. וכך הלאה זה ממשיך. הם לא יכולים לזוז מחשש לדרוך על מוקש, ובכל זאת הם מוקפים בחבריהם כולם צורחים בייסורים מתחננים לטיפול רפואי. וכמובן, כפי שקורה לעתים קרובות בחיים האמיתיים, מכשירי הקשר לא פעלו, אז לא הייתה להם דרך קלה להתקשר בחזרה למפקדה כדי לקבל מסוק פינוי רפואי. אין קרבות אש עם האויב, רק חיילים תקועים בעמדות שונות שאינם מסוגלים לזוז מחשש להפעיל מוקש - ובכל זאת זה אחד מסרטי המלחמה האינטנסיביים ביותר שתראו.
סרט תיעודי זה של PBS מספר חלק מהסיפור שלא מספרים עליו לעתים קרובות וייטנאם: החלק בסוף שבו הפסדנו. מספרים את הסיפור של הימים האחרונים בסייגון כשבכירים אמריקאים דוהרים בשעון - והפלישה הממשמשת ובאה לצפון וייטנאמים -- לפנות את עצמם ואת בני בריתם בדרום וייטנאם, כשהסדר החברתי מתחיל להתקלקל והתוכניות מתחילות להתפרק. לסרט הזה יש מוח של סרט תיעודי מהורהר, אבל הקצב והעוצמה של סרט אקשן איכותי.
