למונח "נדנדה" יש אסוציאציות רחבות. דבר אחד, זה מתייחס לסגנון קצבי מיוחד שמבוסס על תת-חלוקה של טריפלט של הקצב. אפקט הנעה זה הוצג על ידי פסנתרנים בשנות ה-20 והיה מאפיין נפוץ של הג'אז במשך עשרות השנים.
עם זאת, סווינג מתייחס גם לסגנון הג'אז שהיה פופולרי בערך משנת 1930 עד סביבות מלחמת העולם השנייה. מוזיקת סווינג בוצעה בעיקר על ידי להקות גדולות והגיעה לקהלים רחבים ברדיו, בתקליטים ובאולמות ריקודים ברחבי הארץ.
להקות גדולות
לפני שנות ה-30, הרכבים קטנים, לרוב מורכבים מא חֲצוֹצְרָה, טרומבון, קלרינט, טובה או בס, בנג'ו או פסנתר, ותופים, בביצוע ג'אז. לכל כלי היה תפקיד מסוים בהרכב, ומלבד המנגינה, חלקים היו מאולתרים לרוב. הגישה המדורגת הזו הועברה ללהקות הגדולות של מוזיקת הסווינג. אבל במקום אנסמבל קטן, מוזיקת סווינג כללה קטע של שלושה או ארבעה חצוצרנים, שלושה או ארבעה טרומבונים, חמישה סקסופוניסטים שלעתים קרובות הכפילו קלרינט, פסנתר, בסיסט במקום נגן טובא, גיטריסט ו- מְתוֹפֵף.
עיבודי להקת סווינג הורכבו ברובם, לרוב מחומרים פשוטים שחוזרים על עצמם, או "ריפים", שהתחלפו בין קווים קונטרפונטים למקצבים אוניסוניים עזים. לאלתור היה גם תפקיד מובלט, וסולנים ניגנו בעוד שאר חברי הלהקה, מלבד קטע הקצב, נשמטו או ניגנו שורות רקע מסודרות.
הפופולריות של מוזיקת סווינג
אחד ההסברים לפופולריות של מוזיקת הסווינג הוא שעוצמת הנהיגה והנטישה שלה ייצגו הנאה וחופש בתקופה שבה המדינה הייתה ספוגה בזמנים קשים. השפל הגדול גרם לאמריקאים לסבול, וריקוד לצלילי מוזיקה הייתה דרך לאנשים לשכוח את דאגותיהם. במהלך שנות ה-30, החלה הסווינג לסמל שמחה וקלות, שמשקלו בא לידי ביטוי ב של דיוק אלינגטון יצירה, "זה לא אומר דבר (אם זה לא יש את הנדנדה)."
מוזיקאי סווינג חשובים
- הרוזן בייסי: הרוזן בייסי, שנחשב לאחד ממנהיגי התזמורת הטובים ביותר בג'אז, הוביל את התזמורת שלו במשך כמעט 50 שנה. הלהקה שלו הייתה ידועה בכך שמנגנת עיבודים פשוטים ולעתים קרובות בלוזיים שבהם ההתמקדות הייתה בתחושה הקצבית הקלה, היבט של סווינג שהלהקות מהאזור שאפו להשיג.
- ג'ין קרופה: Krupa זכה לתהילה בשנות ה-30 בזמן שניגן בתופים עם הלהקה של בני גודמן. היה לו סגנון ראוותני, שהוכח בהקלטות כמו "Sing, Sing, Sing" של גודמן. הוא נחשב לאחד מה המתופפים המשפיעים ביותר בג'אז, לא רק בגלל הנגינה שלו, אלא גם בגלל תפקידו בסטנדרטיזציה של תיפוף ג'אז טֶכנִיקָה.
- באדי ריץ': התיפוף העוצמתי והמהיר של ריץ' הפך אותו לאחד ממתופפי הלהקה הגדולה המפורסמת ביותר. הוא שיחק עם ארטי שו, בני קרטר ופרנק סינטרה. הוא גם הוביל את הלהקה הגדולה המצליחה שלו לתוך שנות ה-80, שנים אחרי ימי הזוהר של הסווינג.
- פרדי גרין: פרדי גרין, הידוע כהגדרת תפקיד הגיטרה בהרכב גדול, נהנה מקריירה של 50 שנה עם התזמורת של קאונט בייסי. סגנון הנגינה שלו בגיטרה נודע בזכות הדיוק ההרמוני שלו והאופן שבו הוא משתלב עם התופים.
- טומי דורסי: נגינת הטרומבון הלירית המיוחדת של דורסי הפכה את הלהקה הגדולה שלו לאחת הפופולריות ביותר בתקופת הסווינג. הלהקה שלו כללה את באדי ריץ', ג'ין קרופה, פרנק סינטרה ומוזיקאים מובילים רבים אחרים.
