התמונה האיקונית של מוזיקאי הרגאיי בוב מארלי היא תצלום שלו מעשן ספליף גדול של מריחואנה. למה מארלי עישן מריחואנה ומה זה אומר לו ולמוזיקה שלו אולי לא מה שאתה חושב.
בוב מארלי עישן מריחואנה כי הוא תרגל את ראסטפארי דת, שבה השימוש ב"גנג'ה", כפי שהיא מכונה, הוא קודש קדוש. המילה גנג'ה היא המונח הרסטפארי שמקורו בשפת הסנסקריט העתיקה עבור מַרִיחוּאַנָה, שבעצמה היא מילה ספרדית לקנאביס.
מארלי, מריחואנה ודת
תכונה אחת של ראסטפאריזם שלעתים קרובות מצג שווא הוא השימוש הפולחני במריחואנה. ראסטות אדוקים לא וצריכים להשתמש במריחואנה למטרות פנאי; במקום זאת, הוא שמור למטרות דתיות ורפואיות. חלק מהראסטפארים אינם משתמשים בו כלל. כאשר הם אכן משתמשים במריחואנה, המטרה היא לסייע במדיטציה ואולי לעזור למשתמש להשיג תובנה מיסטית גדולה יותר לגבי טבע היקום.
מארלי המיר את דתו לראסטפאריזם מהנצרות באמצע שנות ה-60, הרבה לפני שזכה לתהילה בינלאומית כלשהי בתור מוזיקאי רגאיי. המרת דת שלו עלתה בקנה אחד עם המרות של אלפי חבריו הג'מייקנים ממוצא אפריקאי, וככל שהתהילה שלו גדלה, הוא החל לעמוד כסמל הן לתרבותו והן לדתו.
בוב מארלי לא השתמש בקנאביס למטרות פנאי ולא ראה בשימוש בו עניין סתמי. הוא ראה במריחואנה טקס קדוש, בדומה לקתולים
הקריירה והאקטיביזם של מארלי
הסינגלים הראשונים של מארלי הוקלטו ב-1962, אך ב-1963 הוא הקים להקה שהפכה בסופו של דבר ל-Wailers. למרות שהלהקה התפרקה ב-1974, הוא המשיך לסיבוב הופעות ולהקליט בתור בוב מארלי והווייילרים. לפני הפרידה, שניים מהשירים של משפחת וויילרס מהאלבום "Burnin'" משנת 1974 אספו קהל עוקבים גם בארה"ב וגם באירופה, "I Shot the Sheriff" ו-"Get Up, Stand Up".
לאחר שהלהקה התפרקה, מארלי עבר מסגנונות המוזיקה הסקא והרוקסטדי לסגנון חדש שייקרא רגאיי. שיר הלהיט הגדול הראשון של מארלי היה "No Woman, No Cry" מ-1975, ואחריו הגיע אלבומו "Rastaman Vibration", שנכנס לרשימת 10 האלבומים המובילים של בילבורד.
בסוף שנות ה-70, מארלי קידם שלום והבנה תרבותית. הוא גם שימש כשגריר תרבותי של העם הג'מייקני והדת הראסטפארית. אפילו עשרות שנים לאחר מותו, הוא נערץ כנביא ראסטפרי.
מארלי מת מסרטן ב-1981 בגיל 36. הוא אובחן כחולה בסרטן העור ב-1977, אך בגלל התנגדויות דתיות, הוא סירב לכריתת אצבע, הליך שיכול היה להציל את חייו.
