"שיר הפעמון" מתוך דליבס אופרה "לקמה" מפורסמת וניתנת לזיהוי בקלות כמו אריה אחרת מאותה אופרה - ה דואט פרחים.
האופרה של ליאו דליבס משנת 1883, עם ליברית בצרפתית מאת פיליפ ז'יל ואדמונד גונדינט, מבוססת על הסיפור "Les babouches du Brahmane" מאת תיאודור פאווי. "Lakme" מתרחש בסוף המאה ה-19 בהודו, מספר את סיפורם של אוהבי הכוכבים לקמי, בתו של כומר ברהמין, וג'רלד, חייל בריטי.
העלילה של "לקמה"
כשהסיפור נפתח, אביו של לקמה נילקנתה כועס על כך שהוא וחבריו האינדיאנים חייבים להתאמן דתם בחשאי, שכן המתיישבים הבריטים האימפריאליים לא אפשרו להם להתאמן פּוּמְבֵּי.
לקמי שר את "שיר הפעמון"
בכיכר העיר של כפר בהודו, לקמה, לפי הוראת אביה, מספרת את האגדה על בת פרה שהצילה את בנו של ברהמה הבורא, וישנו. אביו של לקמה מקווה שהסיפור יפתה מסיג גבול החוצה, ויגלה את עצמו (המסיג גבול הזה הוא במקרה ג'רלד).
"שיר הפעמון" נכתב עבור סופרן קולורטורה, זמר המסוגל לכסות מגוון רחב של מנעד ווקאלי בתוך מנגינה.
מילים צרפתיות של 'שיר הפעמון' מתוך 'Lakme'
Ou va la jeune Indoue, אדמונד גונדינט ופיליפ ז'יל.
פילס דה פאראס,
Quand la Lune se joue,
Dans le grand mimosas?
אל קורט סור לה מוס
Et ne se souvient pas
Que partout on repouse
L'enfant des parias;
Le long des lauriers ורדים,
Revant de Douce בוחר, אה!
Elle pass sans bruit
Et riant a la nuit.
Labas dans la foret פלוס סומבר,
האם אתה מטייל?
Autour de lui
Des yeux brillent dans l'ombre,
Il marche encore au hasard, e perdu!
Les fauves rugissent de joie,
Ils vont se jeter sur leur proie,
Le jeune fille accourt
ואמיץ לור fureurs:
Elle a dans sa main la bagt
ou tinte la clochette des charmeurs!
L'etranger la regarde,
Elle reste eblouie.
Il est plus beau que les Rajahs!
Il rougira, s'il sait qu'il doit
La vie a la fille des Parias.
Mais lui, l'endormant dans un reve,
Jusque dans le ciel il l'enleve,
En lui disant: 'ta place et la!'
C'etait Vishnu, Fils de Brahma!
Depuis ce jour au fond de bois,
Le voyageur entend parfois
לה ברוט לג'ר דה לה באגט
Ou tinte la clochette des charmeurs!
תרגום לאנגלית של 'שיר הפעמון'
איפה הילדה ההודית הצעירה,
בת הפראיות,
ללכת כשהירח רוקד
בעצי המימוזה הגדולים?
היא רצה על הטחב
ולא זוכר
שהיא נדחפת מסביב
ילד המנודים;
לאורך ההרדוף,
חולם על דברים מתוקים, אה!
היא הולכת בלי רעש
וצוחקת לילה.
שם ביער החשוך
מי הנוסע האבוד?
סביבו
עיניים מאירות בחושך,
הוא תוהה באקראי, חסר מטרה ואבוד!
חיות הבר שואגות שמחה,
הם יתנפלו על טרפם,
הילדה רצה אליו
ואומץ את זעמם
יש לה את השרביט בידה
עם קסמי פעמון צלצול!
הזר מביט בה,
ונשאר מסונוור.
היא יותר יפה מהרג'ה!
הוא יסמיק אם הוא יודע שהוא חייב
חייו לבת הפריה.
אבל הם נרדמים ונסחפים לתוך חלום,
למעלה בשמיים, הם מועברים,
המטייל אומר לה: 'המקום שלך כאן!'
זה היה וישנו, בנו של ברהמה!
מאותו היום, במעמקי היער האפל,
נוסע עשוי לפעמים לשמוע
הרעש הקל של השרביט
עם קסמי פעמון הצלצול!
