קשה לנשים מוכשרות להעלות את השירים שלהן ברדיו בימים אלה, במיוחד בגלל האובססיה של תעשיית המיינסטרים לכל תנועת האח-קאנטרי. זו הסיבה שזו הפתעה כל כך נעימה לשמוע של מצלמה"בית נשרף" בדיוק שם עם כל כך הרבה שירים פחותים. זה באמת בולט בכל פעם שהוא מגיע לרדיו.
פִּקָה לקחה כמה דקות להסביר איך היא כותבת את השיר האישי בכנות הזה. זה לא סיפור משמח, אבל הוא אמיתי ביותר.
"זה בא מחלום אמיתי", פִּקָה מסביר. "היה לי את החבר הזה שוב דלוק/כיבוי בקולג', הוא היה המתוק שלי בקולג', ובפעם האחרונה שזה נגמר, אני הייתי זה שסיים את זה. ולא עשיתי את זה יפה במיוחד. אתה יודע מתי אתה דואג יותר לטפל בעצמך, מאשר האדם האחר כשאתה מחליט לצאת? וכאילו, כשנה או שנתיים מאוחר יותר התכוונתי לראות אותו -- חבר משותף עורך מסיבה -- וידעתי שזה כמו ההזדמנות שלי להתנצל. וזה לא שרציתי לחזור להיות ביחד, פשוט הרגשתי שאני יכול לראות עכשיו שיש מספיק זמן ולא התמודדתי כמו שצריך. אז תכננתי בראש שלי ערב קודם. ״בסדר, אני הולך להוריד אותו מהצד כדי שנהיה לבד. ואני אגיד את זה,' ומתכנן את התנצלותי. אז באותו לילה היה לי את כל זה בראש וחלמתי את החלום שבו יש את הבית הבוער הזה עם כל האנשים האלה שעומדים סביבו. והכבאים ודברים אמרו, 'הוא שם, אבל אתה לא יכול להיכנס לשם. אין לעזור לו והבית עומד לרדת'. ואני פשוט רץ בבית בכל מקרה. והוא סוג של לכוד על ידי קורה או משהו אז הוא באמת לא יכול לצאת. אבל במקום לעזוב להציל את עצמי, אני פשוט נשכב לידו ומחזיק אותו אנחנו מתים ביחד כדי שלא נצטרך למות לבד".
של מצלמה החלום הוביל בסופו של דבר לשיר הנפלא.
וזה היה חלום כל כך כבד. אני זוכר שהתעוררתי, כמו, 'וואו, פשוט יש לי הרבה אשמה או משהו', ואמרתי את זה לכותב השותף שלי, טיילר ג'ונסון, והוא פשוט חזר אליי על החלום שלי בכמה משפטים והייתה לו את הגיטרה הזו חֵלֶק. זה היה כל כך מגניב, כאילו, מיד! ואז היה לו את הפסוק הזה שפשוט אהבנו כל כך ולמעשה הקלטנו הדגמה קטנה שלו ליד אש שהיה בה את הצליל המתפצפץ הזה. והראינו את זה לג'ף (בהאסקר), המפיק בפועל - והוא כאילו היה המנטור שלנו לכתיבת שירים כל הזמן הזה - והוא אמר, 'זה שיר מדהים! אני רוצה לעזור לכם לסיים את זה. והוא עזר להמציא את הפזמון הזה עם המנגינה והקונספט הזה והחלק הסהרורי הוא רק הרעיון הזה שאתה יכול להיות רק עם האדם הזה בחלומות שלך. רק כך תוכל לתקן דברים. זה התחבר בצורה כל כך מגניבה, ושיר כל כך אמיתי לא היה צריך להיות מופק מדי או משהו. רק הרגש של זה היה שם בסידור העצמות החשופות הזה."
