ללמוד על הלהקות האהובות עליך באינטרנט זה בסדר, אבל אין כמו להחזיק מגזין אמיתי בידיים שלך ולקרוא את הראיונות, החדשות והביקורות האחרונות. למרבה הצער, כמה מגזיני מתכת מצוינים התקפלו בשנים האחרונות, אבל עדיין נותרו כמה טובים.
דציבל קיים רק כמה שנים וכבר ביסס את עצמו כמגזין הבכורה למוזיקה אקסטרים. העורך אלברט מודריאן הרכיב צוות כותבים מצטיין, ובנוסף לראיונות ולביקורות הרגילים, דציבל עושה גם מאמרי תחקיר והיסטוריים.
מאמרי היכל התהילה שלהם נהדרים, שם הם בוחרים אלבום לכניסה ומראיינים את כל חברי הלהקה על האלבום הזה. זה עומד הרבה מעל החפיסה כשמדובר במגזיני מתכת אמריקאיים.
בבריטניה יש כמה מגזיני מטאל ממש טובים, וזהו הטוב ביותר. בנוסף לטורים, ביקורות וראיונות מעניינים, יש להם גם קטע שמכסה להקות ובא ואקסטרים.
גם גודל המגזין גדול יותר, מה שמאפשר תמונות גדולות יותר ופריסה טובה יותר של תוכן. כמה כותבי מטאל אגדיים משאילים את כישרונותיהם למטאל האמר, שגם נראה שהם מסוגלים לחשוף את הדור הבא של סופרים גדולים.
זהו עוד מגזין בבריטניה, אבל הוא זמין ברוב חנויות הספרים הגדולות. הוא מכסה אמנים קיצוניים ומחתרתיים יותר מאשר מטאל האמר. יש להם המון ביקורות חיות בנוסף לביקורות והתקליטורים והראיונות.
מחבל הוא מגזין במגמת עלייה. איכות הכתיבה והצילום השתפרה מאוד בשנים האחרונות, והם הפכו לאחד ממגזיני המתכת המובהקים.
זה כנראה המסחרי ביותר מבין המגזינים המופיעים כאן מבחינת פריסה ותוכן. הם כוללים גם פוסטרים ומדבקות בגיליונות שלהם יחד עם טורים של אמנים כמו Lzzy Hale מ-Halestorm.
זה קל לקריאה והם מסוגלים לקבל ראיונות עם כמה אמנים גדולים למדי. גיליון ה"Hottest Chicks In Metal" השנתי שלהם הפך במהרה לפופולרי מאוד, אך גם זכה לביקורת.
Zero Tolerance הוא מגזין בריטי שקיים כבר כמה שנים. קשה יותר למצוא אותו בארצות הברית ממגזינים כמו Metal Hammer ו-Terrorizer, ושלו הגודל הפיזי קטן יותר מהמגזין הרגיל, אם כי מספר העמודים הוא הרבה יותר מ-100 כל אחד נושא. האותיות הקטנות עשויות להיות קשה עבור זקנים כמוני לקרוא.
יש להם טונות של ביקורות על אלבומים והופעות חיות, יחד עם ראיונות. הראיונות האלה נוטים להיות עם להקות אקסטרים ומחתרתיות יותר, אם כי עוד כמה אמנים מוכרים ומיינסטרים זוכים לסיקור.
זהו עוד פרסום בבריטניה, וללא ספק המיינסטרים והבריטי ביותר מבין אלו שהוזכרו כאן. נראה שהסגנון הבריטי מונע הרבה יותר מהייפ, מה שגורם גם לשבחים רבים וגם לביקורת נוקבת.
האמנים המכוסים די דומים לפרסומים בארה"ב, אם כי באופן טבעי תקבלו עוד כמה להקות אירופאיות ב-Kerrang. הם גם מתערבבים בלהקות רוק וגם מטאל.
