ביוגרפיה של ג'וני קאש, זמר וכותב שירים אמריקאי

ג'וני קאש (26 בפברואר 1932 - 12 בספטמבר 2003) היה זמר-יוצר אמריקאי ואגדה של מוזיקת ​​קאנטרי. הוא היה ידוע בתדמיתו של פורע החוק ובתלבושות השחורות שלו. שיר החתימה של קאש היה "Folsom Prison Blues", אותו הקליט ב-1955 ולאחר מכן ביצע, באופן מפורסם, בכלא פולסום סטייט בקליפורניה.

חיים מוקדמים

ג'וני קאש נולד בשם ג'ון ר. מזומן בקינגסלנד, ארקנסו, ב-26 בפברואר 1932. הוא גדל ליד ממפיס בדייס, קהילה מתוכננת שנבנתה כחלק מהניו דיל. קאש הוצג לראשונה למוזיקת ​​קאנטרי דרך הרדיו, והוא החל לנגן שירים משלו בגיל 12. כשקאש היה עדיין ילד, אחיו הגדול האהוב ג'ק נהרג בתאונת מנסרה. הוא היה רק ​​בן 15, ולקח לג'ק יותר משבוע להיכנע לפצעיו.

לתאונה הייתה השפעה עמוקה על חייו של ג'וני קאש. "ג'ק נשאר איתי", כתב הזמר באוטוביוגרפיה שלו "מזומן" מ-1997. "הוא היה שם בשירים האלה ששרנו בהלוויה שלו... והשירים האלה חידשו אותי כל חיי... הם חזקים, השירים האלה. בזמנו הם היו הדרך היחידה שלי חזרה, הדרך היחידה לצאת מהמקומות האפלים והרעים".

שירות צבאי

לאחר שקיבל את תעודת התיכון שלו ב-1950 ועבד לזמן קצר במפעל רכב בדטרויט, קאש התגייס לחיל האוויר. הוא הוצב בלנדסברג, גרמניה, במהלך מלחמת קוריאה. הוא נשאר שם עד 1954, אז שוחרר בכבוד. קאש חזר לסן אנטוניו, טקסס, שם קיבל את הכשרתו הצבאית, והתחתן עם אשתו הראשונה ויויאן ליברטו ב-1954.

הזוג עבר לממפיס. קאש למד בקורס פרסום ברדיו (הוא עבד כדיג'יי בגרמניה). הוא גם הקים להקה בת שלושה נגנים עם הגיטריסט לותר פרקינס ונגן הבס מרשל גרנט (שנודע מאוחר יותר כ-Tennessee Two), שניגנה בהופעות בעיר בלילה.

Sun Records ו-Stardom

ב-1955 זמרת הקאנטרי השואפת נחתה עם אודישן סאן רקורדס הבעלים סם פיליפס. קאש שר מנגינות גוספל, שלא הצליחו להרשים את פיליפס. קאש חזר מאוחר יותר עם שיר חילוני שכתב, לפי הדיווחים "היי פורטר". זה זיכה את הזמר הצעיר בחוזה הקלטות נחשק עם האיש שהפך את אלביס למפורסם. ביולי, קאש הוציא את הסינגל הראשון שלו, "Hey Porter" (הצד B היה "Cry! בוכה! בוכה!"). התקליט התקבל היטב, והגיע לראשונה במקום ה-14 במצעד הקאנטרי.

הפופולריות של השיר הבטיחה לו מקום בשידור הפופולרי לואיזיאנה הירייד, ובשנת 1956 הוציא קאש את הקלאסיקה שלו "Folsom Prison Blues" עבור Sun. אבל זה היה הסינגל הבא של קאש, "אני הולך בקו," זו הייתה פריצת הדרך שלו. השיר הפך ללהיט קאנטרי מספר 1 שאף חצה למצעד הפופ.

הלהיטים המשיכו להגיע, וב-1957 הופיע קאש ב-Grand Ole Opry בשחור. הלבוש שלו זיכה אותו בכינוי שיעקוב אחריו לאורך השנים: האיש בשחור. באותה שנה הוא הוציא את אלבומו הארוך הראשון, "Johnny Cash with His Hot and Blue Guitar". ההוצאה הייתה דבר נדיר בסאן רקורדס, שהתרכזה בסינגלים.

כשהכוכב שלו עולה ורוב הרווחים המוזיקליים שלו נוחתים בכיסו של סם פיליפס, קאש עזב את סאן ב-1958 כדי להצטרף לסגל ב- קולומביה רקורדס. שם, הוא הוציא את אחד הסינגלים הגדולים בקריירה שלו, "אל תקחו את הרובים לעיר". בשנה שלאחר מכן הוציא אלבום גוספל, "Hymns by Johnny Cash".

סמים ונישואים

קאש יצא לסיבובי הופעות כבדים במהלך שנות ה-60 המוקדמות, וניגן לא פחות מ-300 הופעות בשנה. הוא החל ליטול אמפטמינים כדי לעמוד בקצב חייו. לזמן מה, הוא היה שותף לדירה בנאשוויל עם וויילון ג'נינגס, שגם לו הייתה בעיה עם כדורים.

בתקופה זו, לקאש היו התמודדויות רבות עם החוק. בעודו בסיבוב הופעות בשנת 1965, הוא נתפס על ידי חוליית סמים שגילתה מאגר עצום של כדורי מרשם בקופסת הגיטרה שלו. הוא הואשם גם בהצתת שריפת יער בקליפורניה. בסטארקוויל, מיסיסיפי, הוא נעצר על קטיף פרחים בשטח פרטי.

כשההתמכרות שלו לסמים החמירה, קאש נפרד מאשתו הראשונה ויויאן. עד 1963, הוא עבר לעיר ניו יורק, ולמעשה נטש את משפחתו.

בשנת 1968, קאש כבש את התמכרותו בעזרת דת ו יוני קרטר, לה התחתן באותה שנה. (קאש פגש לראשונה את יוני כשסייר עם משפחת קרטר בתחילת שנות ה-60.) למרות שלקאש יהיו הישנות בעתיד, הגרוע מכל היה מאחוריו.

כלא פולסום ו-'The Johnny Cash Show'

בשנת 1968, ג'וני קאש ביצע קונצרט בכלא פולסום בקליפורניה. ההקלטה החיה של ההופעה, "Johnny Cash at Folsom Prison", הפכה לאחד מאלבומיו הנמכרים ביותר. זה חיזק את תדמיתו של קאש כדמות תרבות נגד. גרסת החי שלו ל"Folsom Prison Blues", עם צרחות הכלואים שמעודדים אותו, הפכה ללהיט מס' 1 במצעד הקאנטרי.

קאש המשיך את האלבום עם "Johnny Cash at San Quentin" ב-1969. באותה שנה הוא עבר לטלוויזיה, והציג לראשונה את "The Johnny Cash Show" ב-ABC. האורח הראשון שלו בתוכנית מגוון היה בוב דילן, איתו עבד לאחרונה בתוכנית של דילן האלבום "קוי הרקיע של נאשוויל". במהלך המופע שימש קאש כמחזמר חוצה דורות שַׁגְרִיר. בעוד שהמעריצים הוותיקים שלו יכירו מספיק אורחים כמו קרל פרקינס, מרל הגארד, ורוג'ר מילר, קאש גם קיבלה בברכה מופעים עממיים חדשים כמו מלאני, ג'וני מיטשל ובאפי סנט-מארי. התוכנית רצה עד 1971, ושידרה 58 פרקים בסך הכל.

בנוסף להוצאת להיטים כמו "Man in Black" הטעון הפוליטית, שיר האהבה "Flesh and Blood", ו"Sunday Morning Coming Down" של קריס קריסטופרסון בשנות ה-70, קאש גם דגל בהרבה מטרות חברתיות.

ירידה בקריירה והקלטות אמריקאיות

עד סוף שנות ה-70, קאש צנח בפופולריות. כאילו כדי להודיע ​​שהקריירה שלו הסתיימה, קאש נכנס לתפקיד היכל התהילה של מוזיקת ​​קאנטרי בשנת 1980. הוא היה המבצע הצעיר ביותר שזכה לכבוד הזה.

בשנת 1985, קאש הקים את The Highwaymen עם וויילון ג'נינגס, ווילי נלסון וקריס קריסטופרסון. אנסמבל פורעי החוק הוציא את אלבומם הראשון למכירות צנועות. יותר ויותר, קאש מצא את המותג המסורתי של מוזיקת ​​קאנטרי שלו לא לטובתו בנאשוויל. ההדחה שלו מהרדיו הקאנטרי הפכה להשלמת בשנות ה-90 כאשר ניו קאנטרי מתנהג כמו גארת' ברוקס שלט בגלי האתר.

נקודת המפנה בקריירה של קאש הגיעה כאשר חתם ב-American Records ב-1993. עם סאונד מופשט והמפיק ריק רובין בראש, קאש הוציא את "American Recordings" לשבחים כלליים. שיתופי הפעולה העתידיים שלו עם רובין התקבלו בחום לא פחות, וזיכו אותו בקהל חדש וצעיר יותר; הוא פגש אותם באמצע הדרך בכיסוי שירים של ניק קייב, בק וטום פטי.

מוות

בשנת 2002, קאש הקליט קאבר לשיר Nine Inch Nails "Hurt", אותו הוציא ב-"American IV: The Man Comes" בסביבה." זה הפך לאחת ההצלחות הגדולות שלו, כשהוא מעודד על ידי סרטון שנראה כחשבון עם שלו עבר מעורר גיהנום. בסרטון הופיעה אשתו ג'ון קרטר קאש, שבשנת 2003 נפטרה בעקבות ניתוח לב.

קאש הייתה הרוסה מההפסד, ובמהרה עקבה אחריה. ב-12 בספטמבר 2003 הוא נפטר מסיבוכים של סוכרת. קאש אובחן קודם לכן עם תסמונת שי-דרגר, ולקראת סוף חייו הוא חווה סיבוכים בריאותיים רבים.

מוֹרֶשֶׁת

קאש הוא אחד מאמני ההקלטות הנמכרים ביותר בכל הזמנים. הוא זכה בפרס גראמי על מפעל חיים ב-1999, וב-2005 חייו הפכו לנושא של הסרט זוכה האוסקר "I Walk the Line". בוב דילן היה בין אלה ששיבחו אותו אחרי שלו מוות:

"אם אנחנו רוצים לדעת מה זה אומר להיות בני תמותה, אנחנו לא צריכים לחפש רחוק יותר מהאיש בשחור. מבורך בדמיון מעמיק, הוא השתמש במתנה כדי לבטא את כל הסיבות האבודות השונות של נפש האדם... תקשיב לו, והוא תמיד מביא אותך לעצמך. הוא מתנשא גבוה מעל כולם, והוא לעולם לא ימות או יישכח, אפילו על ידי אנשים שעדיין לא נולדו - במיוחד אותם אנשים - וזה לנצח."

מקורות

• קאש, ג'וני ופטריק קאר. "מזומן: האוטוביוגרפיה". הארפר, 2007.
• הילבורן, רוברט. "ג'וני קאש: החיים". Back Bay Books, 2014.