סגנון ה-R&B הקשה שזכה לכינוי "ג'אמפ בלוז" מקורו בהידוק החגורה הכלכלית שהגיעה במהלך מלחמת העולם השנייה. להקות סווינג, שנאלצו להצטמצם לקטע קצב ולסולן אחד או שניים, החלו לפצות על קנה המידה הקטן יותר שלהן על ידי ניגון גרסאות קשות, מהירות יותר, פרועות יותר של ג'אז הסווינג שהפכו להיות. ידוע, וגם שילוב של הבלוז שרק התחיל לחדור לאזורים עירוניים (הודות להגירה של שחורים כפריים מהדרום לערים גדולות כמו שיקגו ו ממפיס). התוצאה הייתה הדוגמה הראשונה של "רית'ם אנד בלוז", וגם אחת ההשפעות הסגנוניות העיקריות על מה שנודע לימים כ"רוקנרול".
שירי ג'אמפ בלוז
לשיר הג'אמפ בלוז הטיפוסי היה קצב פשוט יותר מרוב ג'אז הסווינג, בדרך כלל עם גיטרה שנדחקה לקצב וסולואים מסופקים על ידי סקסופון. מתוך הערכה למוזיקה הפרועה יותר, מילות השיר "קפוץ בלוז" היו לעתים קרובות יותר מושחתות מעמיתיהם האחרים של "R&B", ולעתים קרובות כללו שירה שערורייתית ואפילו קאמפית. למרות שזה התחיל במקור כנצר של שיגעון ה"בוגי-וגי", ג'אמפ בלוז דאג פחות להניף את הקצב מאשר להכות אותו חזק. כתוצאה מכך, מוזיקאי קאנטרי ו"קאנטרי בוגי" נצמדו לסגנון, ויצרו בסופו של דבר רוקבילי, בעוד שאמנים שחורים ניקו את המילים קצת והביא גרסה קשה עוד יותר לרוק: גם "Maybelline" של צ'אק ברי וגם "Tutti Frutti" של ליטל ריצ'רד הם דוגמאות מצוינות של קְפִיצָה. כמה להיטי ג'אמפ בלוז הפכו גם כן לסטנדרטים של רוק, כולל "The Train Kept A-Rollin'", "Shake, Rattle, And רול", ו-"Good Rockin' Tonight." כשה-R&B האט את הקצב והלך ונעשה פאנק יותר בתחילת הסיקסטיז, בלוז הקפיצות דעך מ- קִיוּם; עם זאת, להקות בלוז רבות, במיוחד אלה עם קטעי קרן, ממשיכות להקליט בסגנון.
דוגמאות
"Hand Clappin'," רד פריסוק.
"רוקינג טוב הלילה", ווינוני האריס.
"Rockin' At Midnight," רוי בראון.
"טלטל, רעשן וגלגל", ג'ו טרנר הגדול
