גוג'ו-ריו הוא סגנון אוקינאווי מסורתי של קָרָטֵה עם היסטוריה ענפה. המונח Goju-ryu פירושו למעשה "סגנון קשה-רך", המתייחס לטכניקות יד סגורות (קשה) וטכניקות יד פתוחות ותנועות מעגליות (רכות) המרכיבות את אומנות הלחימה הזו.
ההיסטוריה של גוג'ו-ריו מעוננת במקצת במסתורין בגלל היעדר תיעוד בנוגע לאמנות. ובכל זאת, מאמינים שבמהלך המאה ה-14 קמפו הסיני הוצג לראשונה לאוקינאווה.
באותה תקופה באוקינאווה, "טה" נהגה כאמנות לחימה ילידית. קמפו השתלב בסופו של דבר, לפחות במידה מסוימת, עם היליד אומנויות לחימה שם כדי ליצור אוקינאווה-טה ברחבי העולם, או טומארי-טה, שורי-טה או נהה-טה בהתאם לאזור המוצא. יש לציין שבשנת 1609 פלשה יפן לאוקינאווה, ובמהלך תקופה זו נאסר על תושבי אוקינאווה לשאת נשק או לתרגל אומנויות לחימה. כתוצאה מכך, אומנויות לחימה תורגלו שם מתחת לאדמה במשך די הרבה זמן.
קראטה גוג'ו-ריו היה סגנון הקראטה שרלף מאצ'יו תרגל תחת המורה שלו, מר מיאגי, בסרט "The Karate Kid", ובלוק העגור היה מדובר בסרט כ"מהלך בלתי ניתן לעצירה". עם זאת, אין דבר כזה מהלך בלתי ניתן לעצירה בקראטה, אם כי זה בהחלט משהו שכיף לחשוב עליו על אודות!
היסטוריה של גוג'ו-ריו קראטה
בשנת 1873, אמן אומנויות לחימה בשם Kanryo Higashina ביפנית או Higaonna Kanryo באוקינאואן (1853 - 1916) נסע לפוז'ו שבמחוז פוג'יאן בסין. שם למד אצל מורים שונים מסין, כולל אדם בשם ריו ריו קו (שנקרא לפעמים גם ליו ליו קו או רו קו). Ryu Ryu Ko היה מאסטר גדול באמנות ה-Woping Crane קונג פו.
בסופו של דבר, היגשיונה חזרה לאוקינאווה ב-1882. כשחזר החל ללמד א סגנון אומנויות לחימה חדש, כזה שהכיל גם את הידע שלו בסגנונות האוקינאווי וגם את אומנויות הלחימה שלמד בסין. מה שהוא יצא איתו זה קראטה אוקינאווי.
תלמידו הטוב ביותר של היגאשיונה היה צ'וג'ון מיאגי (1888 - 1953). מיאגי החל ללמוד אצל Hiagashionna בגיל 14. כשהיגשיונה מתה, רבים מתלמידיו המשיכו להתאמן עם מיאגי. מיאגי גם נסע לסין כדי ללמוד אומנויות לחימה, בדיוק כפי שעשה קודמו, והחזיר את הידע שלו ליפן שם החל לשכלל את אומנויות הלחימה שהוא ותלמידיו תרגלו.
בשנת 1930, בהפגנת אומנויות הלחימה של כל יפן בטוקיו, שאל מפגין את תלמידו מספר אחת של מיאגי, ג'ינאן שינזאטו, באיזה בית ספר או סוג אומנויות לחימה הוא תרגל. כאשר שינזאטו חזר הביתה וסיפר על כך למיאגי, מיאגי החליט לקרוא לסגנון שלו גוג'ו-ריו.
מאפיינים של גוג'ו-ריו קראטה
גוג'ו-ריו קראטה הוא בדרך כלל סגנון סטנד-אפ, המאופיין בטכניקות קשות (אגרוף סגור) ורכות (יד פתוחה או מעגלית). מתרגלי גוג'ו-ריו רבים מרגישים כאילו הם טכנאי אומנויות לחימה, בכך שהם משתמשים בזוויות כדי להסיט מכות במקום לנסות לפגוש כוח עם כוח. בנוסף, גוג'ו-ריו נוטה להדגיש את המפגש עם המתנגדים בהיפך ממה שהם מנצלים. לדוגמה, מכה בראש (חלק קשה בגוף) ביד הפתוחה (חלק רך בגוף) או מכה במפשעה (רכה) בבעיטה במפשעה (קשה).
מעבר לכך, קראטה Goju-ryu ידוע בהוראת טכניקות נשימה במידה רבה. הוא גם משתמש בכמה הרחקות, זריקות וכלי נשק. מעניין שבגלל הדיכוי היפני שהתרחש בשנות ה-1600 כשהם פלשו, אמני לחימה באוקינאווה נטו להשתמש בכלי נשק שהם באמת כלי חקלאי כמו בוקן (חרב עץ) ובו (מטה מעץ) כדי לא להסב את תשומת הלב לעובדה שהם מתרגלים אומנויות לחימה.
המטרה הבסיסית של גוג'ו-ריו קראטה היא הגנה עצמית. זוהי בעיקר צורת סטנד-אפ המלמדת את המתרגלים כיצד לחסום מכות באמצעות זוויות ולאחר מכן להכניע אותן במכות ידיים ורגליים. האמנות מלמדת גם כמה הסקות, אשר נוטות להגדיר שביתות סיום.
