למרות הצלחתה הגדולה בשנות ה-60 וה-70 עם שותפה מוזיקלית ובעלה דאז אייק טרנר, הבלתי נכפת טינה טרנר לא נראה מוכן בתחילת שנות ה-80 להצלחה מתמשכת כאמן סולו. עם זאת, בשנת 1984 שילוב מבריק של צינורות הנשמה הכוחניים שלה עם הפקת פופ ורוק חלקלק הפך את טרנר במהירות ל סמל מוזיקה משנות ה-80 ויוצר להיטים גדול. בחירת שירים ממולחת וקפדנית לסדרה של שלושה אלבומים פופולריים מאוד במהלך העשור במחצית השנייה, טרנר יצא בניצחון משנים של מאבק על אישי ומקצועי כאחד עצמאות. הנה מבט כרונולוגי על טינה טרנר הטובה ביותר שירי סולו של שנות ה-80.
"מה אהבה קשורה לזה"
עבור הקלאסיקה הזו של שנות ה-80, טרנר בהחלט שמרה על הרעש המחניק של הרעש שלה שירת נשמה בעבר, אבל היא גם אימצה גישת פופ חלקה שזכתה לפרס המוזיקה המרכזי בקיץ 1984. השיר עצמו (שנכתב על ידי כותבי שירים מקצועיים ותיקים טרי בריטן וגראהם לייל) מתהדר במבנה כמעט ללא דופי, שמתאים היטב לנגינה פופ רב-תכליתית. סוג זה של פנייה רחבה עזר לדחוף את המסלול הראוי הזה לראש מצעדי הפופ בצפון אמריקה ובאוסטרליה ולפחות למקום 10 בראש כמעט בכל מדינה באירופה. בסופו של דבר, מעט מאוד בשיר הזה לא מגיע לכמעט ולכד את השלמות המוזיקלית הרב-גונית. וזה נשאר נכון למרות שנים של רוויה ברדיו, הישג לא קטן שם.
"עדיף להיות טוב אלי"
למרות שהרוקר המשובח הזה באמצע טמפו לא הצליח להגיע לפסגות מצעד הפופ של קודמו, הוא עשוי לשמש חלון ראווה טוב עוד יותר עבור אוסף המתנות של טרנר. הולי נייט, שזכתה להשכרה משנות ה-80, עזרה להלחין מספר קלאסיקות רוק מיינסטרים של התקופה, אבל זו פשוט נצרבת גם כשהרגעים הלוהטים והשקטים שלה בונים מצב רוח ומתח עבים. המילים בהחלט נוגעות בנושאים של העצמה נשית שמתאימות לטרנר בצורה מושלמת, אבל ללא הביצועים המובטחים של האמן, הרצועה לא הייתה מתקרבת לרמה הנשגבת אליה היא מגיעה. ה קליפ כולל איזו אינטראקציה פנטומימה תיאטרלית מענגת עם משתף הפעולה סי קורנין, סולן להקת ה-Fixx, שהיה אחד מכמה אנשי פריים סשן ששיחקו עליהם.
"רקדנית פרטית"
טרנר המשיכה במגמה של בחירת שירים שהולחנו על ידי אמנים מבוססים ונערצים על ידי נטילת המנגינה הג'אזית הזו שנכתבה על ידי מארק נופלר ומיועד במקור ללהקה שלו, דייר סטרייטס. אולם, בסופו של דבר, האמונה של קנופלר שהשיר מתאים הרבה יותר לזמרת נשית התבררה כמוצדקת לחלוטין, במיוחד לאור הסינגל הקלאסי שהתקבל שהוקלט על ידי טרנר. הדמות הקשוחה והסקסית החתימה שלה עובדת כאן בצורה מושלמת כדי להעביר לא רק את החוצפה אלא גם את הפגיעות המייחדת את דמות הכותרת בגוף ראשון. שוב, טרנר רוקד בזריזות מסביב ודרך כמה ז'אנרים כדי ליצור, בסופו של דבר, הופעה מהוקצעת ומושכת רגשית. הקליפ של השיר מנסה לשווא להציע שהמילים של השיר נוגעות לרקדן סלוני ולא לחשפן, אבל המאזינים מספיק חכמים כדי לראות מבעד לשטויות האלה.
"אנחנו לא צריכים עוד גיבור (Thunderdome)"
כמו מוזיקת פסקול, הרצועה העדינה והבוגרת הזו בעלת הנטייה העכשווית מסרט ההמשך שובר הקופות של מל גיבסון משנת 1985 היא בהחלט מוזרה. בסופו של דבר, הפזמון ההמנוני של השיר מזכיר למאזינים בבירור שמדובר בשיר נושא קולנועי, אבל חוץ מזה, הרכב בריטן-לייל נשאר מורכב ועדין להפליא. זה לא אומר שהוא מתקרב לרמת האיכות שנמצאת בו רקדנית פרטית, אבל הביצועים הווקאליים של טרנר יוצאים מספיק רציניים ונלהבים כדי לעזור ללחן להחזיק מעמד די טוב שלושה עשורים מאוחר יותר. הנוכחות של מקהלת ילדים בסוף השיר תמוהה כמעט כמו הנוכחות של טרנר בסרט, אבל עדיין מדובר ברוק קולנועי די טוב של אמצע שנות ה-80.
"זכר טיפוסי"
ההצלחה האדירה של טרנר במצעד ה-LP בהחלט נמשכה עם יציאתה ב-1986, לשבור כל כלל. הסינגל המוביל הזה הגיע למקום ה-2 במצעד הפופ, גם אם התברר כסינגל הטופ 10 האחרון של טרנר בעשור. הגרוב החזק והבטוח של השיר מוכיח שמעמד המגה-להיט שלו היה ראוי, אבל ההשפעה של הנוכחות הלוהטת והמתריסה של טרנר מוודאת שהטראק הזה לעולם לא מאבד מומנטום. ערכי הפקה חלקים נשמעים כאן מדי פעם מיושנים ומלאכותיים, אבל שלמות הנשמה האמיתית של טרנר מנצחת בסופו של דבר את דחפי המוזיקה המוגזמים של שנות ה-80.
"בחזרה לאיפה שהתחלת"
למרות שהיא מוסמכת מוזיקת זקנים בעבר, נראה היה שטרנר תמיד מרגיש בנוח בתחום הרוק המיינסטרים. זו הסיבה שצמד שיתופי הפעולה שלה משנות ה-80 עם להיטי פופ/רוק קנדי בראיין אדמס (השני הוא הלהיט הגדול של 1985 "It's Only Love") עובד כל כך טוב ללא מאמץ. במקרה של הסינגל הזה, שנכתב גם על ידי אדמס ושותפו לכתיבת השירים, ג'ים ואלנס, טרנר סוטה כמעט לתוך הרוק הארד, שואב דלק ותשוקה מיותרים מריפים של גיטרה שריריים, מובילים צווחנים ותוף גדול וחבול פעימות. טרנר נשמעת בזריזות משכנעת באותה מידה כזמרת רוק כשם שהיא נשמעת כזמרת המותאמת היטב למוזיקת דאנס, פופ או נשמה. לא פלא שהיא נהנתה מתקופה כל כך חוצת ז'אנרים של הצלחה עקבית במהלך שנות ה-80.
"מה שאתה מקבל זה מה שאתה רואה"
אם כבר מדברים על הפתעות ז'אנר, טרנר מצליח לקחת את השיר הזה של בריטן-לייל לטריטוריית קאנטרי-פופ של ג'וס ניוטון. זה נשמע כמו ניסוי יוצא דופן שצפוי לכישלון עד שהשיר יישמע במלוא תפארתו הרצינית. השירה של טרנר תמיד הייתה חצופה עד אין קץ, ועשרות שנים לפני שמוזיקת קאנטרי מודרנית באה בעקבותיה על ידי חיבוק נשים בהמוניהם, השיר הזה יוצר למעשה נוסחת קאנטרי-פופ-רוק מנצחת. אבל זה לא אומר שטרנר מספק כאן משהו שדומה למוך ציני, טרומי. ההופעה שלה מוכרת לחלוטין את הנחת היסוד של אמן המסוגל להתעלות מעל מגדר וגזע בו זמנית.
"הכי טוב"
למרות שאומצה לעתים קרובות מדי ברבע המאה מאז שחרורו כמאכל חגיגי לאירועי ספורט או כמקור השראה מונטאז'ים, הסינגל המנצנץ הזה מ-Foreign Affair מ-1989 ללא ספק ראוי לתשומת לב כהמנון הרוק המיינסטרים המרכזי שלו זְמַן. הפזמון של השיר כנראה נראה קליט מדי לטובתו, שכן תבנית הגיטרה המרכזית של הוק וכוח מקלדת בהחלט חסרה כל תחושה של עדינות. ובכל זאת, כתיבת השירים כאן של הולי נייט ומייק צ'פמן הולכת על קו בוגדני באכפתיות, מנהלת איכשהו לשמור על מעמד שמייחד למרות שנים של בולטות מוגזמת ברמקולים בכל מקום.
