מה שבץ מוחי לימד אותי על היותי טרנסג'נדרית

עברתי אירוע מוחי...

פעם עברתי אירוע מוחי שנגרם כתוצאה מניתוח עורקים. זה היה אחד גדול. זה היה בהמיספרה השמאלית שלי...הצד שבו אתה משתמש לשפה. כשהתעוררתי בבית החולים, יכולתי לומר רק "כן" או "לא". אפילו לא יכולתי להגיד "כן" או "לא" למרות שרציתי. אמרו לי שאלו המילים הראשונות שלמדתי כתינוק, וזו הסיבה שיכולתי לזכור רק את המילים האלה. במהלך ההחלמה שלי, נהייתי מודע יותר ויותר לכך שההחלמה משבץ מוחי היא תהליך רציף שמתחיל בזיכרונותיך הראשונים ומתקדם למעלה.

לפחות הייתי צעיר כשקיבלתי את השבץ...בשנות ה-30 לחיי...אז יכולתי להחלים הרבה. זה היה גַם תקופה שבה לא הייתי מרוצה מהמגדר שלי. נולדתי עם גוף נשי, ואמרו לי שזה מה שעושה אותי בחורה. אבל לא הרגשתי כמו ילדה. אני זוכר שחשבתי שהייתי בן כשהייתי בן 5, אבל זה היה מזמן והזיכרונות שלי מהגיל הזה דלים. אבל גם לא הרגשתי לגמרי כמו ילד. הרגשתי כמו "חייזר חלל"... כאילו אני לא שייך לאנושות.

לאחר השבץ

אז אחרי השבץ הכניסו אותי מיד לריפוי דיבור. הייתי צריך ללמוד כל אחת מהמילים האחרות בשפה האנגלית. אבל למדתי אותם מהר, והתחלתי להבין שאני לא לומד כל פעם מחדש אלא "נזכר מחדש" איך למדתי אותם מלכתחילה. לדוגמה, כאשר למדתי את המספרים שלי בפעם הראשונה, אני זוכר שתמיד מעדתי על הספרה 13. והנה הייתי בגיל 30 עושה את אותו הדבר... נכזב ב-13. שמעתי שאומרים שהמוח שלך הוא כמו ארון תיוק, וכשיש לך שבץ כל זה קבצים ננעלים סגורים ואתה ממש צריך לפתוח אותם אחד אחד כדי לקבל את כל הזיכרונות הישנים חזור. זה מה שעשיתי: לא ליצור זיכרונות חדשים אלא לזכור את הישנים.

זה היה ממש מוזר כשהם ביקשו ממני לכתוב את השם שלי בפעם הראשונה. כשהתעוררתי מהשבץ ידעתי בדיוק מהי המציאות. ידעתי את התאריך, מה קרה לי ומי בני הזוג והילד שלי. אני גם חדש את שמי, ואת העובדה שלפני שש שנים התחתנתי ושיניתי את שמי. כתיבת השם הנשוי שלי הייתה כמו כובע ישן. אבל כשביקשו ממני לכתוב את שמי, שם הנעורים שלי נשפך החוצה. לא הבנתי את זה. אבל הם אמרו לי שזה בגלל שזה היה דרך ראשונה לימדו אותי לכתוב את השם שלי. הזיכרונות הישנים שלי הגיעו לקדמת מוחי.

גברת אחרת ששוחחתי איתה אמרה את אותו הדבר על אביה שעבר שבץ מוחי:

"כשאבא שלי היה לראשונה בבית החולים, זה נראה כאילו הוא הולך שנה לשנה, אפילו עם האישיות שלו, כל בוקר הוא היה מתעורר בעוד עשור או תקופה בחייו. עדיין יש לו בעיות זיכרון די רציניות, אבל זה יותר כאילו הוא לא מאורגן במוח שלו ואז לא זוכר. כאילו הוא יכול להסתכל עליי, לדעת שאני בתו בת ה-30 ולומר שזה 1985, ואז כשאני אומר, "אבא בן כמה אני אהיה ב-1985", אז הוא אומר, "אוי" וצוחק. או שהוא יידע שהוא נשוי לאשתו הנוכחית, אבל חושב שהוא עובד בעבודה שלו לפני 30 שנה (הרבה לפני שהכיר אותה).

זה בדיוק איך זה היה... הייתי מכיר את המציאות של כאן ועכשיו, אבל התנהגתי כמו האני הצעיר שלי. זה היה כאילו חייתי שני קווי זמן בו זמנית. זה היה מדע בדיוני. אבל נראה שזה תומך במה שחוקרי זיכרון מגלים: שזיכרונות מסוימים, גם אם אנחנו לא זוכרים אותם, עדיין יכולים להיות במוחנו... זה רק עניין של גישה אליהם.^1,2 ולמרות שלא הייתי ממליץ לעבור שבץ כדי לגשת אליהם, זה מה שזה עושה.

זה היה כאילו חייתי שני קווי זמן בו זמנית.

עכשיו לחלק הטרנס

תוך כדי התאוששות מהסטיקה, הבנתי שאתה יכול לשחזר זיכרון עבר שאתה לא זוכר עכשיו. אני עשיתי. נראה היה שזה זיכרון של תחושה או אישיות שהייתה לי פעם. כמה ימים לאחר השבץ…

אני ידע שהייתי בן.

לא חשבתי שאני ילד; ידעתי. ידעתי את זה כמו שידעתי שהדשא ירוק והשמיים כחולים. כמו מישהו שמעולם לא הטיל ספק במינו, פשוט קיבלתי את זה.

בזמן שהייתה לי התחושה הזו, לא יכולתי לדבר על זה כי אוצר המילים שלי עדיין היה כמו של ילד בן שנתיים. אני בטוח שהאחות התבלבלה מכך שאמרתי, "אני גבר", ואין לי מילים אחרות להסביר. ידעתי על הגוף שלי, ולכן ידעתי שאני גבר טרנס, אבל זה היה מסובך מדי לומר.

גם היום אין לי מילים להביע איך משחרר התחושה הזו הייתה. פשוט להיות, ולא לחשוב. להרגיש כמו שהייתי צריך להרגיש... כמו שאנשים אזרחים מרגישים. ל באופן אינסטינקטיבי לָדַעַת כאילו אף אחד לא אמר לך שאתה טועה.

מה דרוש כדי להטיל ספק במשהו שאתה יודע?

אם היית יודע שמשהו כמו הדשא ירוק, כמה אנשים שיגידו משהו מנוגד היה צריך כדי שתפקפק בכך?

היה ניסוי של "לחץ חברתי" שבוצע בשנת 1951 על ידי סולומון אש, שבו 8 גברים נשאלו שאלה ויזואלית שהייתה כל כך קלה שכולם יכלו להבין אותה.³ אבל בלי ידיעת ה-8^ה' בנאדם, 7 לפניו היו בעניין ונתנו את התשובה השגויה. בממוצע, 32% מ-50 הגברים שנבדקו נתנו תשובה שגויה, תוך חיקוי של 7 הגברים. אבל התברר שזה יותר מסתם ניסוי בלחץ חברתי. סול מקלאוד מ פשוט פסיכולוגיה כותב,

"כשהם רואיינו לאחר הניסוי, רובם אמרו שהם לא באמת האמינו לתשובות התואמות שלהם, אבל הלכו יחד עם הקבוצה מחשש שילעגו לו או יחשבו "מוזר". כמה מהם אמרו שהם באמת מאמינים שתשובות הקבוצה היו כאלה נכון."

זה אומר שכמה גברים מבוגרים מתוך 50 הובלו למעשה בספק במה שהם ראו במו עיניהם... על ידי 7 אנשים בלבד!

כמה קל יותר יהיה לשכנע ילד שיודע שהוא בן שהוא באמת ילדה אם כל מי שהוא פגש מאז הלידה קרא לו ילדה.

איך אני מרגיש עכשיו...

ככל שהתקדמה ההתאוששות שלי מהשבץ, התחושה הזו של פשוט הידיעה שאני בן לא נמשכה זמן רב. זה הוחלף על ידי איך שהרגשתי מאוחר יותר בחיים.

עכשיו אני מבין שאני בן... רק סוג מסוים של ילד: אני בדיוק כמו כל ילד (ציס או טרנסי) שאיכשהו היה משוכנע שהוא חייב להיות בת, להיות מופרד מבנים ולחוות חוויות חיים עם בנות במקום בנים. ילד מהסוג הזה לא ידע הרבה על התרבות הגברית, ולא ידע כיצד לפעול במקרים מסוימים. ולילד כזה יהיו ספקות ובושה לגבי המגדר שלו שנאפו במוחו על ידי שנים של גידול במגדר הלא נכון.

מה שלמדתי מהשבץ שלי הוא שלא נולדתי לבלבול לגבי המין שלי.

נולדתי להיות שלמה עם המגדר שלי.

ואני אשאף לקחת את שלוותי בחזרה.

• (1) מחקר מהפכני: אנו יכולים לקבל גישה לזיכרונותינו שאבדו מזמן
  האם הזכרונות שלנו באמת נעלמו או שהם פשוט מתחבאים עמוק בזיכרון שלנו? מחקר מהפכני במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) מגלה שעם סוג מסוים של גירוי, ניתן להפעיל מחדש מידע שאבד מזמן.
• (2) זיכרונות נשכחים עדיין נמצאים במוח שלך
  לכל מי שאי פעם שכח משהו או מישהו שהם רוצים שיזכרו, קצת נחמה: למרות שהזיכרון נסתר ממוחך המודע, ייתכן שהוא לא נעלם. במחקר על סטודנטים, הדמיית מוח זיהתה דפוסים של אקטיב
• (3) ניסוי אש | פשוט פסיכולוגיה
  

תוכן זה מדויק ונכון למיטב ידיעתו של המחבר ואינו נועד להחליף ייעוץ פורמלי ואינדיבידואלי מאיש מקצוע מוסמך.

סילביה ב-13 באוגוסט 2018:

רק לאחרונה עברתי שבץ מוחי וזה לא היה בדיוק כמו שלך, אבל ידעתי מה אני וכל זה פשוט לא ידע איך הגעתי לשם או מה לא בסדר, שלי היה ב בהמיספרה הימנית, בלבלתי אותם בבית החולים כי הם כל הזמן שאלו את השם שלי ואת תעודת הזהות שלי אומרים סילביה והם ידעו שהרישיון שלי הוא אנדרו, מאוד מתסכל

לארי קופאנו (מחבר) מארה"ב ב-16 במרץ 2018:

תודה לך אלן. זו דרך טובה לנסח את זה.

אלן אוקלי מוויקטוריה ב-15 במרץ 2018:

זה מרתק. כל המילים שגרמו לבלבול לגבי מה שחשבת שאתה, והמציאות של ההורים שלך לראות את מה שהם רואים בעיניים, נעלמו, ואתה יודע מה אתה. אני מקנא בך בבהירותך.