אביגיל: אישה חכמה ויפה שכדאי לחקות אותה

הסיפור של אביגיל

"במעון גר איש עשיר מאוד... שמו של האיש הזה היה נבל... אשתו של נבל נקראה אביגיל. היא הייתה אישה חכמה ויפה, אבל נבל היה אדם מרושע ואכזר" (שמואל א' כ"ה: 2,3 ERV). גרסאות תנ"ך אחרות מתייחסות לאביגל כהגיונית, בעלת אבחנה, בעלת הבנה טובה ותובנה טובה. הם מתארים את נבל כעצבני, גס, מרושע, קשוח ורע.

נבל התבקש על ידי דוד לסייע לרועים שלו שהיו בשדות וגוזרים את צאןיהם. אנשי דוד העניקו בעבר את אותה טובה לרועים של נבל אך נבל העליב את דוד בתגובה גסה, ודוד הכריז מלחמה על ביתו של נבל. אביגיל עצרה את העוינות בטוב לב לדוד ולעובדיו. דוד העריץ את הטקט והאומץ שלה, ובמות נבל זמן קצר לאחר מכן, הפך אותה לאשתו. הסיפור כולו נמצא בשמואל א' כ"ה.

ישנם הבדלים ברורים בין חייה של אביגיל לבין חייה של האישה של היום, ובכל זאת יש ארבע תכונות בסיפורה של אביגיל שניתן להתייחס אליהן: חוסר התאמה, יופי אמיתי, חוכמה אלוהית ו מוֹרֶשֶׁת. להלן סיכומים קצרים שעשויים ליצור דיון מפורט יותר בקבוצות נשים.

אי התאמה

תארו לעצמכם את ההערות של נשים עכשוויות בימינו על מישהי שנכנסה לנישואים לא צדדיים כמו זו של אביגיל:

• "זה חייב להיות גיהנום עבור אישה יפה ואינטליגנטית כמוה לחיות עם טיפש כמוהו."
• "היא יכלה לבחור מישהו טוב יותר."

אבל אביגיל לא בחרה בנבל. פרשנות בנסון מצביע על כך שאביה של אביגיל היה עשוי לארגן את נישואיה (מכיוון שזה היה נהוג), מתוך כוונה שעושרו של נבל ישמח אותה. תאימות לא הייתה שיקול בקירוב ביניהם. עם זאת, אביגיל לימדה אותנו שלא משנה מצב הנישואים, האישה השפויה יכולה לשמור על יופיה וחוכמתה. הישג יוצא דופן כזה דורש מערכת יחסים אינטימית עם אלוהים וקבלה של הערך שהוא נתן לה.

אביגיל הגיבה בגישה יפה לכיעורו של נבל. כאשר טיפשותו איימה על בטחון המשפחה, חוכמתה חילצה אותם מהסכנה שגרם. חוסר ההתאמה שלהם סיפק את הרקע לאופי האיכותי שלה. כתוצאה מכך, למרות הסכסוכים ביניהם, שהמשרתים נראו חשופים להם, זכתה אביגיל לכבוד ביתה. המשרת הביט בה, ולא אל נבל, כדי לתכנן אסטרטגיית הישרדותם (פסוק יז).

סיפורה של אביגיל מקדם הערכה לאישה השומרת על יופיה הפנימי למרות הקונפליקטים המכוערים בנישואים שאינם תואמים. יופי של אופי יכול גם ליצור חוכמה מסוג זה אצל האישה המודרנית.

יופי אמיתי

יופי פיזי פותח דלתות, והוא עוזר כאשר הוא מלווה ביופי של אופי. נבל, כשהוא בקהות חושים שיכורים, לא יעריך את תכונותיה הגופניות של אביגיל; אבל יופיה החיצוני לא היה הנכס הגדול ביותר שלה. פטרוס הצהיר (פיטר א' ג':4): "לא, היופי שלך צריך לבוא מתוכך - יופי של רוח עדינה ושקטה. היופי הזה לעולם לא ייעלם. זה שווה הרבה לאלוהים".

הנשים של היום בולטות בכך שהן מתהדרות בשיער, בציפורניים, בגבות שלהן ובכל מה שהן יכולות להתלבש. אבל יופי אמיתי כן הציג מבפנים. גברים שנמשכים ליופי פיזי בלבד אינם מחפשים מערכת יחסים קבועה, כי היופי הזה דועך. גברים בעלי תוכן מחפשים יופי של אופי שמתבטא בחביבות, חמלה, מטרה, פרודוקטיביות וחוסן. סגולות יפות אלו עוזרות לאישה לצמוח מוסרית, נפשית ורוחנית, והן שומרות על עניין של גבר הגיוני.

תנו לנשים של היום לשים לב. יפי האופי של אביגיל - חוכמתה, רגישותה, אמונתה, הם שגרמו לה להצטיין כאישה בעלת משמעות בניהול משק ביתה ובענייני מדינתה.

חוכמה אלוהית

מונעת מיופי החסד שבלבה, פעלה אביגיל בתבונה בעת משבר. עדויות לאינטליגנציה שלה כוללות, בין היתר:

• הרגעת כעסו של דוד במתנות אוכל (18). מאמינים שהדרך ללבו של גבר עוברת דרך הבטן שלו.
• על ידי שליחת משרתיה לפניה (19), היא יכלה לצפות בתגובתו ולשפוט את מצב רוחו, כדי לעזור לה לנמק אתו כראוי.
• כשהודתה שנבל טיפש (פסוק 25), היא גרמה לדוד לחשוב שלהענישו לא שווה את המאמץ.
• היא הייתה כנועה במקום שבו בעלה היה אגרסיבי ופותח במלחמה (41).
• היא הביעה אמונה בפסק דינו של דוד (כ"ח-31) ושכנעה אותו שאלוהים יתגמל אותו על עשיית הדבר הנכון.

"כל כך בטוחה האישה החסודה והחכמה הזו שהיא עושה את עבודת ה', ושהוא עומד לצידה, עד שבנוכחות הלהקה החמושה ומנהיגם הזועם, היא מדברת כאילו הסכנה לבית בעלה הייתה נחלת העבר, ושלדוד הייתה סיבה אמיתית להכרת תודה בכך שנמנע ממנו לעשות מעשה מרושע ורשע". – (הפירוש של אליקוט)

אביגיל לא חלקה את האסטרטגיה שלה עם בעלה מראש, אבל היא ניסתה לספר לו למחרת בבוקר לפני התקף הלב הקטלני שלו (36). זה לא היה על שמירת סודות. זה היה על אמון בחוכמה של אלוהים שהיא הכירה בה ונבל לא. (ראה משלי ג: 5,6).

מוֹרֶשֶׁת

יופייה וחוכמתה של אביגיל הועיל לא רק לפרופיל החברתי שלה, אלא גם ליציבתה הרוחנית. בהתמודדות עם כל הדמויות האחרות בסיפורה, היא עיצבה סגולות שהמאמין המודרני מזהה כתוצר של רוח האל: "אהבה, שמחה, שלום, סבלנות, חסד, טוב, נאמנות, עדינות ושליטה עצמית" (גלטים ה': 22,23) מורשתה היא של כבוד עצמי וכבוד לזולת - אלה שהגיעו לזה ואלו ש לא. היא מודל מצוין של נשיות אלוהים.

לאחר שנבל מת ונישאה לדוד, אביגיל עדיין הוכרה כ"אלמנתו של נבל". חלק חושבים שזה היה דבר טוב. זה הבטיח שהסיפור שלה תמיד יציג את הגאולה שלה מהסבל ואת פרס ההשגחה שלה. תוצאות משמחות דומות יכולות לחזור על עצמן שוב ושוב בחייהן של נשים המחקות את נאמנותה של אביגיל לחיי אלוהים, הבוטחים באלוהים ולא במאמץ האנושי, לתקן מצבים המאיימים על שיווי המשקל שלהם.

הפניות

פירושים של מרכז התנ"ך: זכויות יוצרים 2003 מאת Bible Hub

פירוש בנסון לשמואל א' כ"ה: 3
פרשנותו של אליקוט לקוראים באנגלית על שמואל א' 25:26

© 2023 Dora Weithers