סרטי תלת מימד הפכו לדבר שבשגרה במרבבים מקומיים, במיוחד סרטי אקשן והרפתקאות מונפשים ובעלי תקציב גדול. בעוד שסרטי תלת מימד עשויים להיראות כמו טרנד עדכני, טכנולוגיית התלת מימד נמתחת כמעט לימי הקולנוע הראשונים. היו גם שתי תקופות קודמות של פופולריות גבוהה לסרטי תלת מימד לפני התחייה של המאה ה-21.
מכירת כרטיסים לסרט תלת מימד בוצעה בירידה בשנים האחרונות. זה הוביל לפרשנים רבים שהכריזו שמגמת סרטי התלת-ממד הנוכחית עשויה להגיע לנקודת הסיום. עם זאת, ההיסטוריה הוכיחה שסרטי תלת מימד הם מגמה מחזורית - נדרשת רק התקדמות בטכנולוגיית סרטי תלת מימד כדי לרתק קהל של דור חדש.
מקורם של סרטי תלת מימד
חלוצי הקולנוע המוקדמים חקרו טכנולוגיה ליצירת סרטים תלת מימדיים, אך אף אחד מהפיתוחים לא הוביל לתהליך שיהיה גם מהנה ויזואלית וגם מספיק מבחינה טכנית לתצוגה מסחרית.
מכיוון שהסרטים הראשונים צולמו והוצגו בתחילת המאה, חלוצי סרטי קולנוע אוהבים הממציא האנגלי וויליאם פריז-גרין והצלם האמריקאי פרדריק יוג'ין איבס התנסו בתלת מימד עשיית סרט. בנוסף, הסרט האחרון שצולם על ידי אדווין ס. פורטר (הראש החד-פעמי של האולפן בניו יורק של תומס אדיסון) היה מורכב מסצנות תלת-ממדיות שונות, כולל נופים של מפלי הניאגרה. תהליכים אלו היו ראשוניים והמציגים הקטנים באותה תקופה ראו שימוש מסחרי מועט לסרטי תלת מימד, במיוחד מכיוון שסרטי "דו מימד" כבר היו להיט בקרב הקהל.
התקדמויות נוספות ותערוכות ניסיוניות התרחשו במהלך שנות ה-20 וכללו א סדרת מכנסיים קצרים תלת מימדיים מהאולפן הצרפתי Pathé בשם "סדרת הסטריאוסקופיקס" שיצאה בשנת 1925. כמו היום, הקהל נדרש להרכיב משקפיים מיוחדים כדי לצפות במכנסיים הקצרים. עשור מאוחר יותר בארצות הברית, MGM הפיקה סדרה דומה בשם "Audioscopiks". למרות שהמחזה ריגש את הקהל עבור תוך זמן קצר, התהליך ששימש ליצירת סרטי התלת-ממד המוקדמים הללו יצר בוהק משמעותי, מה שהפך אותו לא מתאים לאורך עלילתי סרטים.
בתחילת שנות ה-30, אדווין ה. לנד, המייסד השותף של חברת הפקת הסרטים פולארויד, פיתחה תהליך תלת מימדי חדש שהפחית בוהק על ידי שימוש אור מקוטב וסנכרון שתי תמונות שונות (אחת לעין שמאל והשנייה לעין ימין) המוקרנות על ידי שתיים מקרנים. תהליך חדש זה, שהיה הרבה יותר אמין ויעיל מבחינה ויזואלית מאשר תהליכי תלת מימד קודמים, איפשר סרטי תלת מימד מסחריים. ובכל זאת, האולפנים היו סקפטיים לגבי הכדאיות המסחרית של סרטי תלת מימד.
שיגעון התלת מימד של שנות החמישים
עם מספר גדל והולך של אמריקאים שקונים טלוויזיות, מכירות הכרטיסים לקולנוע החלו לרדת והאולפנים היו נואשים לדרכים חדשות למשוך את הקהל בחזרה לתיאטרון. כמה טקטיקות שבהן השתמשו היו תכונות צבע, הקרנות מסך רחב וסרטי תלת מימד.
ב-1952, כוכב הרדיו ארצ' אובולר כתב, ביים והפיק את "Bwana Devil", סרט הרפתקאות המבוסס על הסיפור האמיתי של אריות אוכלי אדם במזרח אפריקה שצולמו בסרט "חזון טבעי". תהליך תלת מימד זה פותח על ידי הממציאים מילטון וג'וליאן גונצבורג. זה דרש שני מקרנים כדי להציג וקהלים צריכים להרכיב משקפי קרטון עם עדשות מקוטבות אפורות כדי לראות את האפקט.
מאז כל סטודיו מרכזי העביר בעבר את תהליך התלת-ממד של גונצבורג (למעט MGM, שרכשה את הזכויות אך הניחה להן פג מבלי להשתמש בו), אובולר הוציא תחילה את "Bwana Devil" באופן עצמאי רק בשני בתי קולנוע בלוס אנג'לס בנובמבר 1952. הסרט זכה להצלחה מסחררת והתרחב בהדרגה לערים נוספות במהלך החודשיים הבאים. מתוך תשומת לב לפוטנציאל הקופות של 3-D, United Artists רכשה את הזכויות להקרנת הסרט ברחבי הארץ.
בעקבות ההצלחה של "Bwana Devil", הגיעו כמה מהדורות תלת מימד אחרות שהיו להצלחות גדולות עוד יותר. מכולם, הלהיט המוקדם הבולט ביותר היה סרט האימה ואבן הדרך הטכנולוגית"בית השעווה." לא רק שזה היה סרט תלת מימדי, אלא שזה היה גם הסרט הראשון בשחרור רחב עם סאונד סטריאופוני. עם 5.5 מיליון דולר בקופות ברוטו, "בית השעווה" היה אחד הלהיטים הגדולים של 1953, בכיכובו של וינסנט פרייס בתפקיד שיהפוך אותו לאייקון של סרט אימה.
קולומביה אימצה את טכנולוגיית התלת-ממד לפני אולפנים אחרים. עם סרטי תלת מימד במגוון ז'אנרים, כולל סרטים נואר ("איש בחושך"), אימה ("13 רוחות", "בית על הגבעה הרדופה"), ו קומדיה (המכנסים הקצרים "Spooks" ו"Pardon My Backfire", שניהם בכיכובם של שלושת הסטוגים), קולומביה הוכיחה את עצמה כפורצת דרך בשימוש ב- תלת מימד. מאוחר יותר, אולפנים אחרים כמו Paramount ו-MGM החלו להשתמש בתלת מימד עבור כל מיני סרטים. בשנת 1953, אולפני וולט דיסני שיחרר את "מלודי," הקצר המצויר הראשון בתלת מימד.
נקודות השיא של הבום התלת-ממדי הזה כללו את המחזמר "Kiss Me Kate" (1953), אלפרד היצ'קוק"חייג M לרצח" (1954), ו"יצור מהלגונה השחורה" (1954), אם כי סרטים אלה היו גם שוחרר בו זמנית בגרסאות "שטוחות" לבתי קולנוע שאינם מצוידים במקרנים כפולים לתלת מימד הַקרָנָה.
שיגעון התלת מימד הזה היה קצר מועד. תהליך ההקרנה היה מועד לטעות, והכניס את הקהל לסרטי תלת מימד לא ממוקדים. הקרנות מסך רחב היו מוצלחות יותר בקופות ובעוד שטכנולוגיית המסך הרחב דרשה מקרנים חדשים ויקרים, לא היו לה בעיות הכיול הנפוצות כל כך בטכנולוגיית תלת מימד. הסרט התלת-ממד האחרון של עידן זה היה "נקמת היצור" משנת 1955, סרט המשך ל"יצור מהלגונה השחורה".."
3-D Revival של שנות השמונים
בשנת 1966, יוצר "Bwana Devil" Arch Oboler הוציא את סרט המדע הבדיוני התלת-ממדי "The Bubble", שהיה בולט בשימוש שלו בתלת מימד חדש. תהליך שנקרא "חזון חלל". באמצעות עדשת מצלמה מיוחדת, ניתן לצלם סרטי תלת מימד במצלמת סרטים רגילה עם רצועה אחת של סרט. כתוצאה מכך, "הבועה" נזקק רק למקרן אחד לתערוכה, מה שמבטל כל בעיות כיול.
למרות שמערכת משופרת זו הפכה את הצילום וההקרנה בתלת-ממד למעשיים יותר, היא שימשה לעתים רחוקות במהלך שאר שנות ה-60 וה-70. יוצאי דופן בולטים כוללים את הקומדיה עם דירוג X "הדיילות" משנת 1969 ו"בשר עבור פרנקנשטיין" משנת 1973 (שהופק על ידי אנדי וורהול).
טרנד התלת-ממד הגדול השני הגיע עם המערבון "Comin' at Ya!" מ-1981. שמועה פופולרית, אך לא מאומתת, היא שהסרט היה כל כך פופולרי בקרב הקהל, שההצגה התיאטרלית שלו הופסקה לזמן קצר בשווקים מסוימים מכיוון שנגמר התלת-ממד בתיאטראות משקפיים. 3-D הפך במהרה לקידום המכירות של סרטי אימה, במיוחד עבור הסרט השלישי בסדרת אימה: "יום שישי ה-13 חלק III" (1982), "מלתעות 3-D" (1983) ו"Amityville 3- ד" (1983). גם סרטי תלת מימד משנות החמישים של "תור הזהב" שוחררו לבתי הקולנוע.
תחיית התלת-ממד של שנות ה-80 הייתה קצרה אפילו יותר מהשיגעון הראשוני בשנות ה-50. מעט אולפנים גדולים חזרו ליצירת סרטים בתלת מימד, וכאשר סרט המדע הבדיוני בעל התקציב הגדול מ-1983 "צייד החלל: הרפתקאות באזור האסור" לא הצליח להרוויח, רוב האולפנים נטשו את שוב טכנולוגיה. יש לציין כי בתקופה זו נראתה הפיצ'ר המצויר הראשון שנעשה בתלת מימד, "Abra Cadabra" משנת 1983.
התקדמות IMAX ופארקי השעשועים
כשהתלת מימד הפך פחות נפוץ בבתי קולנוע מקומיים, הוא אומץ על ידי מקומות "אטרקציה מיוחדת" כמו פארקי שעשועים ו-IMAX, מערכת הקרנת מסך ענקית. אטרקציות בפארקי שעשועים כמו קפטן EO (1986), "חזון החבובות של ג'ים הנסון 3-D" (1991), "T2 3-D: Battle Across Time" (1996) כללו סרטים קצרים בתלת-ממד. תערוכות מוזיאון השתמשו בטכנולוגיה גם בסרטים קצרים וחינוכיים, כמו סרטו התיעודי של ג'יימס קמרון מ-2003 "רוחות התהום", שחקר את ההריסה התת-ימית של ה-RMS Titanic. הסרט היה אחד הסרטים הדוקומנטריים המצליחים ביותר בכל הזמנים, והעניק השראה לקמרון להשתמש בטכנולוגיית תלת מימד לסרט העלילתי הבא שלו.
במהלך השנתיים הבאות, יצאו שני סרטי תלת מימד מצליחים מאוד, "Spy Kids 3-D: Game Over" וגרסת ה-IMAX של "הפולאר אקספרס," שהכין את הבמה לעידן סרטי התלת-ממד המצליח ביותר עד כה. ההתקדמות בהפקה והקרנה דיגיטלית הפכה את תהליך ההקרנה התלת-ממדית לקל עוד יותר עבור יוצרי סרטים ואולפנים. מאוחר יותר קמרון היה שותף לפתח את מערכת ה-Fusion Camera, שיכולה לצלם בתלת מימד סטריאוסקופי.
הצלחה במאה ה-21
עם ההתקדמות בטכנולוגיה, האולפנים הפכו נוחים יותר עם טכנולוגיית תלת מימד. דיסני הוציאה את סרט האנימציה שלה "Chicken Little in 3-D" ב-2005 בכמעט 100 בתי קולנוע בארצות הברית. בשנת 2006 יצא לאקרנים של "סופרמן חוזר: חווית IMAX 3-D", שכלל 20 דקות של צילומי דו-ממד ש"הומר למעלה" לתלת-ממד, תהליך שאפשר ליוצרי קולנוע ולאולפנים ליצור סרטי תלת-ממד באמצעות סרט שצולם ב 2-D. אחד הסרטים הראשונים שעברו תהליך המרה זה היה "הסיוט שלפני חג המולד" משנת 1993, שיצא מחדש בגרסת תלת מימד באוקטובר 2006.
במהלך שלוש השנים הבאות, האולפנים הוציאו זרם קבוע של סרטי תלת מימד, במיוחד סרטי אנימציה ממוחשבת. אבל הסרט ששינה את המשחק היה הסרט של ג'יימס קמרון"גִלגוּל," אפוס מדע בדיוני משנת 2009 שהשתמש במה שקמרון למד על יצירת סרטים תלת מימדיים במהלך יצירת "רוחות הרפאים של תהום." "אווטאר" הפך לסרט הרווחי ביותר בתולדות הקולנוע ולסרט הראשון שהכניס יותר מ-2 מיליארד דולר עוֹלָמִי.
עם ההצלחה הקופתית חסרת התקדים של "אווטאר" וההתקדמות הטכנית פורצת הדרך שלו, תלת-ממד כבר לא נתפס כגימיק לסרטים שלוקים. בתקווה להגיע לאותה הצלחה, אולפנים אחרים הגבירו את הפקת סרטי התלת-ממד שלהם, ולפעמים המירו סרטים שכבר צולמו בדו-ממד לתלת-ממד (כגון "התנגשות הטיטאנים" מ-2010). עד שנת 2011, מרבבים בכל רחבי העולם הסבו חלק מהאולמות שלהם או את כולם לבתי קולנוע תלת מימדיים. רוב בתי הקולנוע השתמשו בשיטות הקרנה שפותחו על ידי חברת האפקטים החזותיים RealD כדי לעשות זאת.
דחייה: מחירי כרטיסים ו"תלת מימד מזויף"
הפופולריות של סרטי תלת מימד נמצאת בירידה, אחד מכמה סימנים לכך שאנו מתקרבים לסוף מגמה תלת מימדית נוספת. אבל הפעם, הטכנולוגיה היא לא הנושא העיקרי. מכיוון שבתי קולנוע גובים יותר עבור כרטיסים לתערוכת תלת מימד מאשר אותו סרט בדו מימד, סביר יותר שהקהל יבחר בכרטיס הזול יותר על פני חווית התלת מימד.
שלא כמו "אווטאר" וסרטים ציוני דרך אחרים כמו מרטין סקורסזהשל "הוגו", רוב סרטי הלייב אקשן התלת-ממדיים כיום מצולמים במקור בדו-ממד והוסבו מאוחר יותר. קהל ומבקרים הביעו אכזבה מכך שהם משלמים תוספת עבור תלת מימד "מזויף" בניגוד לאפקטים תלת מימדיים "מקוריים" שנראו ב "גִלגוּל." לבסוף, טלוויזיות תלת מימד זמינות כעת, ובעוד שהן מהוות מספר קטן של טלוויזיות שנמכרות, הן מאפשרות לצרכנים לצפות בסרטי תלת מימד בתים משלו.
ללא קשר לירידה במכירות הכרטיסים, אין ספק שהאולפנים ימשיכו להוציא סרטי תלת מימד לפחות בשנים הקרובות. ובכל זאת, הקהל לא צריך להיות מופתע אם עוד תקופת "מנוחה" תגיע בסופו של דבר... ואחריו עוד שיגעון תלת מימד עם עוד דור!
