השם ביידיש לסבתא הוא בובה. מכיוון שהעברית משתמשת באלפבית שונה מאנגלית, מה שהופך תעתיק נחוץ, מילים קיימות לעתים קרובות בכמה איותים שונים. וריאציות של בובה לִכלוֹל bube, בובי, בובה, בוב, בובה ו בובי. יש המוסיפים א-שי לסוף כדי להפגין חיבה, וכתוצאה מכך שם שנכתב בדרך כלל בובשי.
יש משפחות יהודיות שמעדיפות את העברית savta, אבל bubbe היא הבחירה המסורתית יותר והיא נבחרה על ידי כמה לא-יהודים בגלל הקונוטציות החמות שלה.
ראה גם את שם ביידיש לסבא ושמות סבתות אתניים אחרים, כמו פיליפינית אוֹ יווני תנאים.
דברים שבאב עשוי לומר
הנה כמה מילים נפוצות שאולי תשמע מסבתא ביידיש:
- נאצ'ס פירושו "גאווה" או "שמחה", לעתים קרובות הגאווה או השמחה הקשורים לילד או לנכד. ברכה נפוצה הנאמרת להורים טריים היא וריאציה כלשהי של, "שהילד הזה יביא לך הרבה naches." ה-"ch" מבוטא בדומה ל-"ch" ב חלה.
- מזל טוב הוא ביטוי הברכה הנפוץ ביידיש. המשמעות המילולית היא "גורל טוב". זה מתאים גם להולדת נכד.
- שמוץ (אוֹ שמוץ) פירושו מעט לכלוך שצריך לנגב, כמו מפניו של נכד.
- צ'צ'קה הוא חפץ או מתנה קטנה, כמו למשל שנכד עשוי לתת לסבתא. למילה זו יש מספר איותים שונים.
סבתא ביידיש עשויה גם להעניק את תכשיטי החוכמה האלה:
- "אם לסבתא היו גלגלים, היא הייתה עגלה". אל תצפו מאנשים לעשות דברים שהם לא מוכשרים לעשות. זה משהו כמו הביטוי, "אם לצפרדע היו כנפיים..."
- "תראה לה את ההגה, אבל אל תנווט את הסירה." למד אחרים איך לעשות דברים בעצמם.
- "אל תזרוק את הדלי הישן עד שאתה יודע אם החדש מחזיק מים." אל תזרוק משהו עד שאתה יודע שיש לך משהו טוב יותר.
מהי יידיש בכלל?
יידיש היא שפה גרמאנית המזוהה באופן מסורתי עם האשכנזים, העם היהודי המתגורר בגרמניה ובאזורים סמוכים. אשכנז הוא שם עברי מוקדם לגרמניה.
היהודים האשכנזים דיברו גרמנית אך כללו בנאום ביטויים עבריים. במאה ה-12 הם החלו להשתמש בכתב העברי כדי לכתוב את שפתם, הידועה מבחינה אקדמית בשם יהודית-גרמנית. בהדרגה התפתחה הגרמנית-יהודית לשפה מובחנת ונודעת בשם יידיש, שפירושה יהודית.
שפת האם
יידיש תוארה לעתים כ"שפת האם", בניגוד לעברית, הידועה כ"לשון הקודש" ונלמדת רק על ידי גברים. היידיש נתנה לנשים דרך להתחבר לדת שלהן ולתרבות שלהן. נשים יהודיות החלו לכתוב ביידיש בתקופה שבה רוב הנשים ברחבי העולם לא היו מסוגלות לכתוב בשום שפה.
דעיכת היידיש
השימוש ביידיש זכה לביקורת על ידי יהודים רבים במהלך שנות ה-1700 וה-1800 על בסיס שהשימוש בה היווה מחסום לקבלה על ידי התרבות בכללותה. עם זאת, היא שרדה את התקופה המאתגרת הזו, ובתחילת שנות ה-1900 שגשגה השפה והספרות היידיש. זה נעצר עם השואה, כאשר דוברי יידיש רבים נהרגו והניצולים התפזרו.
כאשר החלו היהודים לפעול למען מולדת, הוקדשו דיונים רבים לבחירת השפה. היידיש נחשבה אך נדחתה, אולי בגלל שהיא קשורה קשר הדוק למזרח אירופה, בעוד שליהודים בכל העולם יש ידע מסוים בעברית. כיום עברית וערבית הן השפות הרשמיות של ישראל.
מצב היידיש הנוכחי
גם בארצות הברית וגם בישראל יש עדיין מספר לא מבוטל של דוברי יידיש, במיוחד בקהילות של יהודים שמרנים. היה גם גוף קטן אך משמעותי של סופרים שיוצרים ספרות ביידיש, המפורסם ביותר הוא זוכה פרס נובל יצחק בשביס זינגר. עוד אחת מקבוצה זו הייתה אחותו הגדולה של זינגר, הייתה אסתר קרייטמן. אומרים שקרייטמן הוא המודל לדמות הראשית ב-Yentl, שכתב זינגר. כמו הדמות הבדיונית, בשנותיה הצעירות השתוקקה קרייטמן ללמוד את התלמוד. ספריה זמינים באנגלית וביידיש.
