"אלה מוקסמת" הוא סרט פנטזיה שובה לב, מלא רומנטיקה והומור, בכותרתו של אן התוואי ('אלה') ויו דאנסי (הנסיך צ'רמונט). למרות שבמבט ראשון, "אלה מכושפת" נראה סרט המיועד רק לנערות מתבגרות, המשלב אקשן, הרפתקאות, קומדיה, דמויות חזקות וסיפור אהבה, "אלה מכושפת" קשה להגדרה ועוד יותר קשה לפטור כפשוטו סרט 'נעורים'. הפתעה נעימה, יש משהו קטן לכל קבוצות הגיל - ולשני המינים - באגדה הקסומה הזו.
האלה של "אלה מכושפת" היא צעירה יפהפייה ואינטליגנטית שמחזיקה את עצמה בעולם של ימי הביניים. הבמאי טומי אוהבר ליהק את אן האת'ווי לתפקיד הראשי לאחר שראה אותה ב"יומני הנסיכה". "יש לה סוג של איכות שמזכירה לי את ג'ודי גרלנד הקוסם מארץ עוץ, עם התערובת הזו של טוהר ילדותי אבל גם ביטחון עצמי וחכמה של אישה צעירה בוגרת. זה היה גם כל כך חשוב שלדמות הזו תהיה חוש הומור אמיתי ותזמון קומי חזק - ואן היא קומיקאית נפלאה וטבעית. היא גם זמרת פנטסטית, אז יש לה הכל", אומר או'הבר.
ThoughtCo: האם אתה מודאג מכך שאתה הופך ל'נסיכה ממתינה' החדשה על המסך בימים אלה? נראה שיש נושא מלכותי שעובר בסרטים שלך.
אן האת'ווי: ובכן, בהתחשב בכך שהוא עובר בכל 2 הסרטים שלי, לא, אני לא כל כך מודאג מזה. ידעתי שאנשים די ירימו גבות אם אקח על עצמי עוד אגדה, אבל חשבתי על זה היה כל כך שונה מ"יומני הנסיכה" בכך ש"יומני הנסיכה" מחבק את העובדה שהיא פיה מַעֲשִׂיָה. "אלה" עושה מעצמו צחוק בגלל זה. אבל מבחינת תפקיד הנסיכה, יש רק כל כך הרבה זמן שאתה יכול לשחק את אלה בתור גברת צעירה לפני שאתה מתחיל להרגיש ממש מגוחך. הם כל כך כיף לעשות, אני חושב שאולי גם אני יכול להפיק מהם את המקסימום כל עוד אני יכול. ואז [אני] אלך לשחק את כל המכורים לסמים ואת הזונות, ואת כל הטובים שאתה זוכה באוסקר קצת מאוחר יותר. אבל עכשיו אני, כן, מוכן לתלות את הנזר [ו] לשים את השמלה באחסון.
שתי הדמויות הללו הן בנות מודרניות עם רעיונות ברורים מאוד מה הן רוצות לעשות בחיים. האם אתה רואה הקבלה בין הדמויות הללו לבין הגישות שלך כלפי החיים?
בְּהֶחלֵט. זה מצחיק כי אתמול עלה בדעתי שרוב הסרטים שעשיתי עד כה, ו זה כולל את "ניקולס ניקלבי", היו סרטים שהייתי נהנה לראות כשהייתי בן 10 ישן. אז אני מניח שחלק ממני רק מנסה ליישב את הילדה הפנימית שלי ולהתנצל בפניה. לא, סתם צוחק. אבל כן, אני בהחלט חושב מי אני, אני מאמין שתמיד הייתי מאמין גדול בשוויון. אף אחד מעולם לא הצליח להגיד לי שאני לא יכול לעשות משהו כי הייתי ילדה, אז אני מניח שבזה, יש לי את זה במשותף עם מיה ואלה.
זה מאוד מרשים שאתה עושה שירה משלך ב-"Ella Enchanted". יש לך מחשבות על משיכת הילרי דאף והוצאת אלבום?
לא. אין לי שאיפות לשליטה עולמית דרך מצעדי הפופ. בכלל לא.
האם זה היה הרעיון שלהם בשבילך לשיר?
כן, כן, כן, כן, כן, כן, כן, כן. אני אוהב לשיר וזה משהו שאני מאוד נהנה לעשות, אבל לא רציתי שזה ייראה מביך בסרט. היו מקרים שראיתי שחקנים עושים את זה, שפתאום לדמות אין מה לעשות להסתפק בקול טוב והם מוציאים את השירה הזו בסגנון אריתה פרנקלין נגד מלא תִזמוּר. אני כמו, "נו באמת, זה לגמרי צ'יזי ולא יאומן." אז כשפנו אליי בנוגע לשיר הזה, אמרתי בהתחלה לא כי חשבתי שהוא הולך להיות צ'יזי. ואז מצאנו את השיר הנכון, אז חשבתי, "אוקיי, זה יהיה יותר טוב. אבל אתה צריך להבין שאני לא הולך לשיר את זה כמוני, אני אשיר את זה בתור אלה, כלומר סוג של טנטטיבי בהתחלה. אנחנו צריכים לבנות את זה עד לנקודה מסוימת וזה צריך להיות ממש קצר". ועמדנו בכל הקריטריונים האלה אז פשוט הלכתי ועשיתי את זה, וניסיתי לא לבלבל את זה.
במה שונה שירה בסרט מהופעה רגילה?
אתה יכול לשנות את השירה בסרט כל כך הרבה כי אתה נכנס לאולפן ההקלטות, ורק טכנולוגיה בשביל ההקלטה נעשתה כל כך טובה, אתה יכול להחזיק פתק והם יכולים לשלב פתק מ-Take 2 ופתק מ- לקחת 8. רק הערה אחת, זה בלתי נתפס בעיני. אבל במובן הזה, יש לך יותר שליטה על זה בצורה כזו. אבל גם כשאתה שר על הבמה ואנשים רחוקים ממך, אתה באמת יכול לבטא מילים כמו שצריך ולא שזה ייראה מטופש. כשאתה עושה את זה בסרטים כשהכל מוגדל ב-50 x 100, אתה כנראה צריך לשמור על זה בשליטה ולגרום לזה להיראות יותר כאילו אתה מדבר, אני מניח. זה טריק שלמדתי.
אתה יכול לדבר קצת על האימון הגופני שהיית צריך לעשות כדי לשחק את אלה?
זה לא היה כל כך נורא. אני אדם די פעיל. עסקתי בספורט כל חיי. שיחקתי כדורגל במשך 12 שנים ואני תמיד מתרוצץ ועושה משהו. בדיוק התאמנתי עם מדריך קיק בוקס במשך כחודש לפני כן, ועבדתי עם פנטומימאי במשך שבועיים. ואז ברגע שידעתי שאני הולך לעשות את שילוב הריקוד, עבדתי עם כוריאוגרף. ואז ברגע שידעתי שאני אעשה רצף נינג'ה שלם בסוף, הייתי כמו, "אוקיי, ברצינות חבר'ה." כמו "קדימה". כמו לוסי לואי, דרו ברימור וקמרון דיאז קיבלו חודשים להתכונן. היו לי ימים אבל אז זה היה רק עניין של שיתקנו את כל מה שעשיתי בעריכה. זה לא היה כל כך קשה. אני די בכושר בן 21, אז.
האם היו סצינות שהיה קשה לעבור בלי לצחוק ולבלבל את השורות שלך?
טומי אוהבר היה ניגש אליי ו[אומר], "אוקיי, עכשיו רק תדמיין שיש נחש ממש שם, דורך עליו ובעט בו." ואני הייתי כמו, "תאר לעצמך שיש נחש ממש שם, תדרוך עליו ובעט בו? בסדר, איפה אנחנו? איזה סרט אנחנו עושים? על מה חתמתי?" אבל בשבילי אחד ענקי היו הפלגים בגלל סדקי הישבן שלהם. מתתי כל פעם מחדש. ורק העובדה שהם היו כל כך גדולים ומבריקים. ידעתי שיש בעצם גברים רזים בתוך החליפות הענקיות והעצומות האלה והן פשוט מצחיקות. הם בילו כל כך הרבה זמן באיפור, שזה היה כל כך גרוע.
האם באמת הצטרפת ליו דאנסי למסע שתייה באירלנד כשהוא סייר בפאבים?
אי אפשר להתאים לגמרי למשקה יו למשקה, הבחור יכול ללכת, אבל בהחלט פיתחתי טעם לגינס כשהייתי שם, מה שהיה חריג עבורי. אבל אני חושב מתי ברומא - או באירלנד.
אם לא היית הנסיכה, האם היית מעדיף להיות העוף, השדון, הענק או הנחש?
הייתי רוצה להיות הנחש; הוא היה הדמות הכי מגניבה. הדבר שאהבתי בהסטון היה באגדות, במיוחד בימינו כשאנשים יכולים להיות קצת יותר ציניים ממה שאולי הם היו לפני 30, 40, 50 שנה, הסטון מביע את דעתם של הרבה אנשים כשהם צופים זה. הכל הולך כל כך טוב עבור הדמויות [ו] הוא פשוט יוצא עם קו אחד מבריק, פשוט מקצץ אותם, וזה נחמד. מה שמשאיר את זה, דרך אגב, בתחום שאנחנו מודעים לעובדה שאנחנו יוצרים אגדה ואנחנו לא לוקחים את עצמנו יותר מדי ברצינות.
קראת את הספר לפני הצילומים?
אני עשיתי. מירמקס למעשה נתנה לי את הספר לקרוא כשהייתי בן 16. הם אמרו שפשוט תשמור את זה בחלק האחורי של הראש ואולי זה יהיה פרויקט מהנה איפשהו בהמשך הקו. ומעולם לא הצלחתי להוציא את זה מהראש שלי למעשה, אחרי שקראתי את זה. קראתי אותו ופשוט התרגשתי ממנו וחשבתי, "אלוהים אדירים, הלוואי שידעתי על הספר הזה כשהייתי בן 10." הייתי אוהב אותו וקורא אותו כל ערב. כשהיכולת לשחק את אלה עלתה שוב מספר שנים לאחר מכן, התרגשתי מאוד.
מה אתה חושב על השינויים מהספר המקורי לסרט הגמור?
במקור נוצר תסריט שהיה קרוב יותר לצורת הספר והוא לא עבד כסרט. אולי כן, אבל זה לא היה בהכרח סרט שרציתי לעשות.
למה?
רק בגלל שכבר הכנתי אגדה מיושנת. "יומני הנסיכה" - הדבר הגדול בו היה סוג הרגשות של נוסטלגיה שהיו לאנשים כלפיו. ועם "אלה", הדבר שאני אוהב בו היה שהוא מצחיק את עצמו על היותו אגדה, גרסת הסרט. אני מבין שיש כמה אנשים שמתאכזבים מזה, אבל זו לא הפעם הראשונה שסרט שונה מספר. אני חושב שאם אתה אוהב את הספר אין סיבה להפסיק לאהוב אותו רק בגלל שהסרט קצת שונה. אין סיבה לא לתת לסרט צ'אנס כי כשלעצמו הוא, לדעתי, סרט טוב מאוד.
עד כמה היית מסוייגת לגבי ביצוע "יומני פרינסס 2?"
הייתי מאוד מהסס ועצבני לגבי ההמשך. לא בגלל שזה היה ההמשך ל"יומני הנסיכה", אלא רק בגלל שאני חושב שסרטי המשך, באופן כללי, הם מים קשים כל כך לניווט. לקח הרבה כדי לשכנע אותי שזה הולך להיות בסדר. אני מזכה את רוב זה לגארי מרשל שהחזיק את ידי ואמר, "זה בסדר, זה לא יגמר כלום. אתה לא חוזר על שום דבר. אתה נותן הופעה רעננה. זה בסדר, זה בסדר. לאנשים אכפת ממני." אבל בסופו של דבר כן, זה היה גארי שהושיב אותי ואמר, "אתה מבין כמה זה ישמח אנשים, כמו ילדות קטנות ברחבי העולם?" הוא אומר, "זה אפשרות יוצאת דופן שיש לך כאן כדי לשמח אנשים ואתה באמת צריך לאמץ את זה." כשזה הובא לי ככה הייתי כמו, "אוקיי, זה פשוט אגו להיכנס לתוך דֶרֶך."
איזו אחריות אתה מרגיש להיות מודל לחיקוי?
אני אישית, לא יותר מדי. אני רק אדם שחי את חיי ואנשים לא מכירים אותי כל כך טוב. אני חושב שאם אנשים היו מסתכלים עליי כמודל לחיקוי, זה לא היה שלם עבורם. זה לא יהיה כנה כי כל כך הרבה עלי אנשים לא יודעים, ואני בסדר עם זה. עם זאת, אני מבין שהדמויות שאני מגלם הן מודל לחיקוי מאוד עבור נשים צעירות. הם חכמים, הם ברשותם של חייהם, ויש לי הרבה במשותף איתם, אז לא אכפת לי שיראו אותי כמודל לחיקוי. אבל זה לא משהו שאי פעם שאפתי להיות או חיזרתי אליו כי אני חושב שבשנייה שאתה אומר, "הו, אני מודל לחיקוי ובגלל זה אני מקבל את ההחלטות שאני מקבל," די יריתם בעצמכם כף רגל. מודל לחיקוי הוא מישהו שעושה דברים בגלל מה שהם מאמינים בו ללא קשר למה שאנשים אחרים חושבים.
איך מתמודדים עם הצלחה ומה שומר אותך על הקרקע?
הרבצתי לבעלי חיים. אני לא יודע. אני מוציא את התוקפנות שלי על דברים קטנים, פרוותיים, קטנים. לא, אני לא לוקח את זה יותר מדי ברצינות, למען האמת. כלומר, זה פשוט נראה לי כל כך טיפשי, למען האמת, כי אם חשבתי על זה יותר מדי, כל מה שאי פעם יכולתי לחזור אליך זה למה אני? כאילו, הרגע הכנתי סרט קטן שחשבתי שהוא חמוד על נסיכות והוא פשוט הפך לסרט ולחוויה האהובה הזו עבור כל כך הרבה אנשים. ובגלל זה, קיבלתי מסלול חדש לגמרי בחיים. אבל אני לא מאמין שזה קשור אליי.
אז אתה חושב שהתהילה די מגוחכת?
ובכן כן. מה הטעם בזה? זה, מבחינתי, לא משרת שום מטרה. כלומר, אני לא רוצה להיראות כפוי טובה על החוויות יוצאות הדופן שאפשר לי לחוות, אבל אני לא לוקח את זה יותר מדי ברצינות כי כפי שכולנו יודעים, כפי שכולנו ראינו, זה נעלם ככה עבור חלק אֲנָשִׁים.
יש לך זמן לצאת לדייט ולעשות דברים רגילים?
כמובן. אני מתכוון לא עכשיו כשאני כל רגע ער שלי מדבר על אגדות. אבל כל הגישה שלי לגבי זה היא שתמיד צריך להספיק לעשות דברים נורמליים, ונורמלי זה כמובן רק מושג ממש יחסי. אבל העניין בדייטים הוא שכשאתה מוצא את האדם הנכון, אתה מפנה לו זמן.
האם היית יוצא עם שחקן אחר?
זה אף פעם לא עלה, האפשרות, אבל אני לא אומר לא לאף אחד כי הייתי מקווה שאנשים לא יגידו לי לא כי אני שחקן. אבל הם יצטרכו להיות אדם די יוצא דופן.
איך גברים ניגשים אליך?
בהיסוס. בכנות, חבר'ה לא. אני ניגש לחבר'ה.
בֶּאֱמֶת?
אני אף פעם, לעולם, לעולם, לעולם לא מקבל מכה, לאן שאני הולך. אני תמיד עם חברים שלי שיש להם מערכות יחסים ובחורים ממש לא באים אליי. או שהם באים ומקבלים חתימות לאחיותיהם הקטנות ואז הם הולכים. אז אני בדרך כלל עושה את רוב ההתקרבות.
ברצינות?
אה הא. אני מתכוון, איך עוד אקבל דייט?
עד כמה שונה "יומני פרינסס II" מבחינת התקדמות הדמות שלך ומה אנחנו יכולים לצפות?
ובכן, לא חבשתי בה פאה וללא גבות מזויפות אז זה די נחמד. זו מיה כאישה. כלומר, אם "יומני הנסיכה" היה על מיה להפוך לאישה צעירה, עושה את המעבר מנערה צעירה ל אישה צעירה, "פרינסס יומני 2" עוסק בהפיכתה מאישה צעירה לאישה מלאה במציאות ומגשימה.
מה קורה לך אחר כך? סיימת לצלם את "יומני הנסיכה השנייה?"
כן, וממש לפני שעטפתי את "יומני הנסיכה השני" עשיתי סרט שנקרא "האבוק", שהוא שונה מאוד. הוא נכתב על ידי סטיב גאגן ובוימה על ידי ברברה קופפל, וזה סוג של תפקיד מאוד אנטי-נסיכותי שלי. אני מגלמת ילדה מ-Pacific Palisades שמקימה כנופיה עם החברים שלה ומסתובבת ומכה כנופיות אחרות ועושה סמים ואז הופכת לזונה.
אז זה היה עוד תפקיד אקשן גדול?
זה היה. היו הרבה קרבות; היו בזה הרבה דברים פיזיים.
הסוג האמיתי של אלימות בניגוד לסוג פנטזיה של אלימות?
...זה היה מלא ברובים ודברים כאלה.
איך אתה אוהב לירות באקדח?
לא הייתי צריך ומעולם לא הייתי צריך.
היית צריך להרביץ למישהו?
כן.
ואיך הייתה החוויה הזו?
מחריד. ממש הרגשתי מגעיל בסוף אותו יום, וזה לא היה כיף. אני לא אדם אלים מטבעי והמשחק באחד היה שונה מאוד.
אז עניין המודל לחיקוי של ילדה קטנה ייצא מהחלון עכשיו עם הסרט הזה?
אני לא יודע. אנשים יסתכלו עליי בצורה אחרת אני בטוח.
